מידע, חברה ומה שביניהם – פרופ' קרין נהון

מאגר ביומטרי – השוואה לגבי המצב במדינות העולם

להורדת השוואה בין-מדינתית של מאגרים ביומטריים בפורמט אקסל

המחקר שלהלן נערך עבור יום העיון שנערך בנושא במרכז הבינתחומי בתאריך 12 לאוגוסט 2009 בהשתתפות השר מיכאל איתן, השר אלי ישי, חה"כ מאיר שטרית, פרופ' אלי ביהם, עו"ד חיים רביה ודר' קרין ברזילי-נהון.

להלן ההרצאה כפי שניתנה –

בחודש יולי 2009 ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת בראשתו של מאיר שטרית שקדה על הצעת החוק "הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע" הידועה בשם הפופולרי 'חוק המאגר הביומטרי'. הרבה פעמים במהלך הדיונים הובאו לדיון מספרים ונתונים שונים מרחבי העולם. אנשים שונים השתמשו בשמות מדינות ובתהליכים המתרחשים שם בנושא על מנת להביא סימוכין לתמיכה או לאי-תמיכה בקיומו ופעילותו של מאגר ביומטרי. הועדה הוצפה במקרים רבים במידע לא מדוייק, מטעה שלעיתים מגמתי ועל כן היה לי חשוב לבדוק את הדברים מקרוב. רציתי להודות לצוות ה- Identity Project ב- London School of Economics, שעזרו לי בהשגת נתונים עדכניים.

אתחיל מהסוף –

כיום אין אף מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע ביומטרי ללא הסכמה של כלל אזרחי המדינה או תושביה. ומצב זה לא נוצר במקרה כפי שנראה בהמשך.

ההשוואה שלי כללה מדינות אשר הוזכרו בדיוני ועדת המדע והטכנולוגיה ולהם תוכנית ביומטרית. ההשוואה התייחסה בין השאר להנושאים הבאים:

1. מה היקף התכנית הביומטרית ואיזה אחוז מהאוכלוסיה היא כוללת
2. האם יש מאגר ביומטרי לתכנית
3. האם התכנית היא בגדר חובה או רשות
4. מה מטרת התכנית או לאיזה שימוש המאגר נבנה (אם הוא קיים)
5. מי הגורמים עם גישה למאגר
6. פרוצדורות הקשורות למאגר
7. באיזה שלב בתהליך התכנית נמצאת

הצעת החוק המוצעת בישראל מדברת על תוכנית הכוללת את כלל האוכלוסיה, את הקיום של מאגר ביומטרי, שהוא חובה, שנבנה לשימושים שונים (הגירה, למטרות אכיפת חוק וביטחון, ושהוא מאפשר גישה לגורמים מאושרים שונים. השילוב של חמשת האלמנטים הללו גם יחד לא קיימים כיום באף מדינה דמוקרטית ומערבית.

מדינות עם תכניות ביומטריות המיועדות לכלל האוכלוסיה

יש כיום מדינה אחת עם תוכנית ביומטרית לתעודת זהות לכלל האוכלוסיה ושהתכנית הינה חובה. מדינה זו היא הונג קונג. בשונה ממה שנכתב במחקר שנערך ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת אין בהונג קונג מאגר ממשלתי ביומטרי קבוע אלא מאגר זמני שנועד להפקת התעודה. מיד לאחר הנפקת התעודה הנתונים נמחקים. כמובן שאי קיומו של המאגר נעשה במודע.

יש רק עוד שלוש תוכניות המכוננות לכלל האוכלוסיה בעולם המערבי – בצרפת, באנגליה וביפן. בשלוש מדינות אלה המאגר הוא רשות ולא חובה בניגוד להצעת החוק בישראל. בצרפת מדובר בתעודת זהות אלקטרונית למי שרוצה. התכנית הראשונית דיברה על כך שהמאגר יהיה עם גישה לגורמים שונים של אכיפת חוק בצרפת. בעקבות ביקורת ציבורית ביטלו את הגישה לגורמים השונים והוחלט כי תינתן גישה רב במסגרת הליך משפטי. כמו כן בוטלה הדרישה לחייב כל אזרח לשאת ת"ז. ההערכה של משרד הפנים הצרפתי היא שמכיוון והתעודה היא רשות, אחוז הנרשמים למערכת יהיה זעום. זהו מצב שונה מהצעת החוק בארץ בו מדובר על מצב של ובה ועם גישה רחבה יותר לגורמים שונים. המקרה השני המכוון לכלל האוכלוסיה הוא אנגליה, שהחלו בניסיון לבצע תכנית ת"ז לאומית. החוק אושר בשנת 2006 ומתוכנן להיות בארבעה שלבים. עד 2009 הזרים אמורים להכנס למאגר ללא בחירה (ההערכה היא כי מדובר ב-8.5% מהאוכלוסיה). באם נהפכו לאזרחים יש להם זכות למחוק את הנתונים הביומטריים על עצמם. מ-2010 צעירים יוכלו לתת את נתוניהם בצורה וולנטרית, ומשנת 2011/2 התכנית תפעל לגבי האוכלוסיה הכללית בצורה וולנטרית. הרעיון שעמד מאחורי התכנית היה לשלב בין גורמים לש ביטחון לאומי, מניעת פשע והגירה. כתוצאה מביקורת ציבורית, הקמת המאגר הוקפאה כרגע. וגם באנגליה ההערכה היא שאחוז הרישום הצפוי יהיה זעום בשל היותו וולנטרי. ביפן מערכת ה- Juki Net לא אוגרת נתונים ביומטרים או נתונים היסטורים במאגר, והשיתוף במערכת מלכתחילה נתון לשיקולן של המועצות המקומיות.

פספורטים ביומטריים ומאגרים ביומטריים ספציפיים

הונג קונג, אנגליה, צרפת ויפן הינם ארבעת המקרים הקרובים ביותר למקרה הישראלי. כעת נמשיך לדוגמאות שונות שהועלו רבות בדיוני ועדת המדע והטכנולוגיה.

בעולם יש שני סוגים של תכניות שיכולות להתממש עם קיומו של מאגר ביומטרי:

1. מדינות המיישמות פספורט ביומטרי (e-Passport). כתוצאה מהנחיות של האיחוד האירופאי, רשויות ההגירה האמריקאיות ואיגוד התעופה הבינל"א (ICAO), מדינות רבות עוברות ליישם פספורט ביומטרי.
2. הקמת מאגרים ביומטריים במדינות שונות למטרות ספציפיות – חשודים, מקלט לפליטים, מעבר גבולות וכד'.

לגבי הפספורטים הביומטריים בועדה הושמעה הרבה פעמים הטענה שאין להתייחס לפספורטים ביומטריים כמסמכים של רשות מכיוון שבעידן המידע כולם זקוקים לפספורטים. ועל כן ההנחה היא כי בעוד 10 שנים ל-80% מאוכלוסיה זו יהיו תחת מאגר. זהו נתון שגוי שכן יישום של פספורט ביומטרי לא מחייב קיומו של מאגר ולמעשה רוב המדינות מיישמות את תכנית הפספורטים הביומטריים שלהם ללא מאגר. הסטנדרטים המוצעים ע"י רשויות ההגירה האמריקאיות, האיחוד האירופי וה- ICAO לא מדברות כלל על מאגר. עבורם מספיק האימות של האדם עצמו על מול הכרטיס החכם בדרכון המכיל את נתוניו.

מהמדינות המיישמות תכנית פספורט ביומטרי יש כיום רק למדינה אחת מאגר ביומטרי וזו אוסטרליה. אוסטרליה החלה להשתמש במאגר זה ב-2005 אולם בעקבות ביקורת ציבורית אוסטרליה עצרה את העברת הגישה של המאגר הזה לגורמים השונים מהגורמים האמונים על מעבר הגבולות. שתי המדינות הנוספות שמתכננות בעתיד פספורטים ביומטריים עם מאגרים הן שוויץ וצרפת. בשוויץ הנושא עבר במשאל עם ברוב דחוק של 50.14% בחודש מאי 2009 והתכנון היא כי יהיה מיושם עד שנת 2010/11. התכנית אמורה לפעול בשיתוף פעולה עם רשויות העוסקות בקוברנות תאונה ואסונות טבע. בצרפת הנפקת הפספורטים הביומטריים החלה ביולי 2009 וכעת הוא פועל ב-2000 עיריות מבין 3500 העיריות הקימות. במקרה הצרפתי לעומת זאת המאגר ישמש את מעבר הגבולות בלבד.

רוב המדינות המיישמות פספורט ביומטרי הן דווקא ללא מאגר ביומטרי. לדוג' – פורטוגל, הולנד, קנדה וגרמניה. הגרמנים למשל במודע בחרו שלא לאגרו נתונים ביומטריים במאגר בשל חשש מניצול כוח לא ראוי ע"י השלטון באמצעות המאגרים.

 

ולבסוף קיימות מדינות אשר בעלות מאגרי מידע ביומטריים למטרות ספציפיות. מאגרי מידע שכאלה הם רבים יותר מכיוון שהם כוללים אחוז קטן באוכלוסיה או סקטור והן בדרך כלל בגדר חובה. דוגמאות לאלו ניתן למצוא במאגר ה- DNA באנגליה שכולל חשודים בפלילים שהם כ-5.2% מהאוכלוסיה, מאגר IAFIS של ה- FBI האמריקאי שכולל חשודים, מאגרים של זרים המבקשים אשרה או מקלט כמו בארה"ב, האיחוד האירופי וצרפת.

לגבי התהליך המתנהל במדינות השונות – לא במקרה הרוב המכריע של המדינות לא יישמו את נושא מאגר המידע הביומטרי. המעשה הזה נעשה במודע, וזאת למרות שחלק מהמדינות אישרו את זה מבחינה חקיקתית. הסיבה היא פחד מנתינת כוח פוליטי רב מדי לגופים ממשלתיים וחלקן בשל דיון ציבורי מתמשך בעניין.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בדיונים על הצעת החוק התבטא "אני אומר לכם, אל תעשו דמון כי זה לא דמון [שד]. אנחנו לא ממציאים את הגלגל מחדש. אנחנו לא מדינה שונה מיתר המדינות בעולם." מהסקירה דלעיל נראה כי ישראל היא כן שונה מיתר המדינות.

תגיות: , ,

הירשמ/י

אם נהניתם מהמאמר הזה, אתם מוזמנים להרשם כדי לקבל מאמרים דומים.

יש 19 תגובות

כתובת Trackback | תגובות RSS

אתרים המקשרים לרשומה הזו

  1. יהונתן קלינגר | מאגרג. ‏ :: Intellect or Insanity‏ | 13/08/2009
  2. אסכולת הכורסא » כמה מילים על ומסביב לפאנל חוק הביומטריה ותעודות חכמות | 13/08/2009
  3. מערכות מידע ועסקים קטנים » ארכיון » חלומות ביומטריים | 14/08/2009
  4. חופש הדיבור » ארכיון » כמה מדינות מפעילות מאגרים ביומטריים ? | 14/08/2009
  5. לא בטוח – בלוג אבטחת המידע של איתן כספי » ראיון ברברס עם פלטפורמה | 14/08/2009
  6. יהונתן קלינגר | המאגר הביומטרי אינו "פוטנציאל לפגיעה בפרטיות", הוא פגיעה בפרטיות. ‏ :: Intellect or Insanity‏ | 16/08/2009
  7. אסכולת הכורסא » מועצה מקומית "חלם" | 30/09/2009
  8. We Lost | Israel to launch the first Biometric Database | 08/12/2009
  9. עבודה שחורה » אורי אורבך, "תודה" על שאישרת את חוק המאגר הביומטרי | 13/12/2009
  10. Global Voices Online » Israel: Activists and bloggers protest against deterioration of human rights | 23/01/2010
  11. Israel: Activists and bloggers protest against deterioration of human rights | Alivest.net | 24/01/2010
  12. ד”ר ברזילי נהון: אין מדינה מערבית ודמוקרטית עם מאגר ביומטרי כזה | האתר של השר מיכאל איתן | 12/10/2010
  13. ביומטרי, מאיר שטרית, שטרית, אלי ישי, ברזילי-נהון, צבי האוזר, נתניהו, פשרה, מאבק ביומטרי, טביעת אצבעות, מאגר ביומטרי, קלינגר, פינצ'וק, מיכאל אי | 09/03/2011
  14. פרופ’ קרין נהון | No2Bio | 15/04/2013
  15. ד”ר קרין נהון | No2Bio | 26/04/2013
  16. "אירופה בורחת מתעודת הזהות הביומטרית" – news today | n-today.net | חדשות היום | 08/07/2013
  17. משרד הפנים: תן את הפרטיות שלך וקח קורא כרטיסים, או: סרבו למאגר הביומטרי | האבסורד | 10/07/2013
  1. מאת מ.א.:

    משונה מאד שעכשיו מתעוררים רבים בנושא המאגר הביומטרי בשעה שמאגר נתונים אישי עצום הועבר (על פי חוק מיוחד שנחקק לצורך זה) לידי חברה פרטית – דרך ארץ (או כפי שכולנו מכירים אותה – כביש 6) ללא צורך להסכים באופן אישי.
    במקרה של כביש 6 לא דובר בהקטנת הפשע כפי שמסבירים לנו התומכים במאגר הביומטרי, אלא בהקטנת העלות למפעיל (ואולי גם הקטנת שטח הקרקע הדרוש לתאי הגובים הידניים). הייתה חלופה אחרת ויעילה לא פחות שהיא הצטרפות מרצון על ידי הנחה משמעותית בדמי הנסיעה ובכך להקטין בהרבה את השימוש הידני לטובת השימוש האוטומטי. אחרי הכל גם למפעיל כל הקטנה של טיפול ידני משתלמת מאד ואת הרווח אפשר לחלק עם המשתמש בכדי לפתותו להצטרף למאגר אוטומטי כפי שנעשה על ידי כבישי אגרה רבים ברחבי העולם. הנהגים שבוחרים לא להצטרף מרצונם שומרים על פרטיות מוחלטת תמורת מחיר גבוה יותר (בתשלום ידני) לשימוש בכביש. האם יש דוגמאות אחרות בעולם בהן אין אפשרות לבחור בפרטיות בשעה שמשתמשים בכביש אגרה ובייחוד האם יש תקדימים למאגר כלל ארצי הניתן לחברה פרטית?
    קשה להסביר את השקט הכמעט מוחלט שהסתרר בעת אישרור החוק הנ"ל לפני הפעלת כביש 6

  2. מאת עלמה אליעז:

    למי שהבין שבמאבק בביומטרי זה ספין
    וגם למי שעדיין לא הבין
    http://www.facebook.com/group.php?v=wall&gid=357388970036
    הבעיה בחוק היא בכלל לא המאגר עצמו, על כל טביעות האצבע שבו, אלא שבב ה
    RFID
    שנאלץ לשאת לכל מקום ויאפשר בקלות מטורפת לעת איפה אנחנו באותו רגע.
    את טכנולוגית הRFID מכניסים עכשיו לכל מקום, בין השאר זה הולך להחליף את הברקוד, ואנחנו הולכים לחיות בענן קרינה שילך ויגדל.החוק הביומטרי הוא ההתחלה של זה והוא הדרך לתת לזה לגיטימציה. הרי לא נוכל להאשים את התעשיות שעומדות מאחורי ההכנסה של הצ'יפים האלו לכל המוצרים אם אנחנו החלטנו להכניס את זה לתעודת זהות שלנו קודם…

הגב/י

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

עליון