הודעות 
פרשת נתן אשל ור': התקשורת צנזרה, אבל המידע כבר ברשת(5)
אין ספק כי לציבור יש זכות לדעת את הפרשה שכן מדובר בעובד בכיר בלשכת רוה"מ, שהינו דמות ציבורית. אולם זכות הציבור לדעת את הפרשה, לא כוללת בתוכה את חשיפת שמה של ר'. ר' אינה דמות ציבורית, ולציבור לא תשנה העובדה אם ר' קוראים לה רוחמה או רחל. הוספת שמה לא תשנה את עובדות ופרשנות הסיפור, ועל כן זכותה לפרטיות עולה על זכות הציבור לדעת בכל הקשור לשמה. ולם נושא הפוסט אינו זכות הפרטיות אל מול זכות הציבור לדעת. הפוסט דן בההסדרה העצמית של העיתונות הכתובה והאלקטרונית שלא לחשוף את שמה של ר',ֿ ובמילים אחרות, הצנזורה העצמית אותה השיתו על עצמם כלי התקשורת.
Full Story»
תמונת היום: ג'ורג' אורוול וטכנולוגיות מידע מודרניות
מה היה ג'ורג' אורוול, מחבר הספר, 1984 אומר על התמונה שלמטה? האירוניה של מעקב… (מקום התמונה הוא ברצלונה. ג'ורג' אורוול הגיע לברצלונה ב-1936 על מנת לסקר את מלחמת האזרחים בספרד)
הרמת המסך: הצגת ערכים בקהילות מקוונות
הייעוד המוצהר של ויקיפדיה היא לספק אנציקלופדיה חופשית אשר אנשים מכל רחבי העולם יכולים לתרום לה ולהשתמש בה. עם זאת, בעוד שויקיפדיה נתפסת כמצליחה להעניק למשתמשים מכל רחבי העולם גישה חופשית למידע ברמה גבוהה, פחות ידוע באיזו מידה היא גם מצליחה לקדם תרומות של תוכן ברמה הגלובלית. המנגנונים שקובעים מדוע או כיצד תכנים מתקבלים או נדחים, מתרחשים, ברובם, "מאחורי הקלעים" ובדרכים שפחות שקופות למשתמש המזדמן לויקיפדיה. במחקר זה אנו בוחנים את הקשר בין הרעיונות שעליהם ויקיפדיה נוסדה לבין המדיניות, הפרקטיקות ודרכי ההתנהלות של חברי הקהילה שהתפתחו סביב הפעילות המשותפת של בניית האנציקלופדיה. באמצעות חקר מקרה של עימותים בדף שיחה של ערך מקוטב, אנו מראים שלקהיליית העורכים של ויקיפדיה בשפה האנגלית יש מאפיינים תרבותיים מובהקים שאותם ניתן לחשוף בבדיקה מדוקדקת של האופן שבו משתמשים חברי הקהילה במנגנונים החברתיים והטכניים של האתר, ובניתוח האמצעים הרטוריים שבהם משתמשים העורכים המעורבים בוויכוחים הלוהטים המתנהלים בדף השיחה. הניתוח שלנו חושף מתח מובנה בין הערכים שבהם מחזיקים רוב הויקיפדים, אותם ערכים שבאים לביטוי בייעוד המוצהר של ויקיפדיה, לבין ערכי הקוראים של הקהילה הגלובלית שאותם נועדה ויקיפדיה לשרת.
בחושך ובשקט: כך ממנים שופטים לבית המשפט העליון
הידיעה שדיל מתבשל לגבי שלושת המינויים הקרבים לבית המשפט העליון, היא כנראה לא חידוש לאיש. וגם העובדה שהפוליטיקה משחקת תפקיד מאוד גדול בכל העניין, כנראה לא תסעיר רבים. אך גם לאדם כמוני, שפחות מעורה בנבכי הדיל המתקרב,ברור כי המהלך של אי פרסום רשימת השופטים המועמדים לעליון הינו בניגוד לחוקֿ. עולה ממנו ריח באושים של דיל מסריח שנרקם בחדרי חדרים ויוגש לציבור על ידי הוועדה בליווי אמירה כוזבת כאילו הוועדה מינתה לבית המשפט העליון את המועמדים הטובים ביותר מבין משפטני ישראל. מעבר לפגמים הערכיים החוקיים בתהליך המנוי, מקוממת במיוחד ההפרה של חובת השקיפות כלפי הציבור, והפגיעה הבוטה בעקרונות שיתוף הציבור ובאיכות המנהל התקין.