* גילוי נאות - לכל אלה שחוששים שבעצם כתיבת פוסט זה בעצם אני חושפת את ר' - בעת כתיבת שורות אלו, אם מחפשים במנוע החיפוש  כפי שהדגמתי, התוצאות לא יתנו יותר את שמה של ר'.  מנועי החיפוש עדכנו את המידע. חיכיתי כיממה לפני הפרסום של פוסט זה עד שמנועי החיפוש יתעדכנו, כדי שלא לסכן את פרטיותה של ר'.

היום, היועמ"ש דחה את בקשת פרקליטיה של ר' שלא לזמן אותה למסור עדות בנציבות המדינה על ההטרדה לכאורה (אולי אף מינית)  מצד ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, נתן אשל. פרקליטיה כתבו, "התייצבות למתן עדות מהווה פגיעה מצערת ומיותרת בפרטיותה". פרקליטיה גם בנוסף כנראה נערכים להלחם באלה שחושפים את שמה באינטרנט. להלחם בבלוגים זה פשוט, אבל איך מורידים מידע ממנועי חיפוש וארכיבים? כאן זו כבר מלחמה אבודה. הדבר משול לנסיון לכבות שריפה שמאיימת להשתולל עם דלי מים יחיד.

הערה צדדית - אין ספק כי לציבור יש זכות לדעת את הפרשה שכן מדובר בעובד בכיר בלשכת רוה"מ, שהינו דמות ציבורית. אולם זכות הציבור לדעת את הפרשה, לא כוללת בתוכה את חשיפת שמה של ר'. ר' אינה דמות ציבורית, ולציבור לא תשנה העובדה אם ר' קוראים לה רוחמה או רחל. הוספת שמה לא תשנה את עובדות ופרשנות הסיפור,  ועל כן זכותה לפרטיות עולה על זכות הציבור לדעת בכל הקשור לשמה. 

אולם נושא הפוסט אינו זכות הפרטיות אל מול זכות הציבור לדעת. הפוסט דן בההסדרה העצמית של העיתונות הכתובה והאלקטרונית שלא לחשוף את שמה של ר',ֿ ובמילים אחרות, הצנזורה העצמית אותה השיתו על עצמם כלי התקשורת. כשבדקתי האם הוצא צו איסור פרסום, עיתונאי בכיר אמר לי "אין צו. [זוהי] החלטה וולנטרית של כלי התקשורת מתוך החשש שתהפוך לקורבן עבירת מין ואז כבר יהיה מאוחר מדי לחזור מחשיפת שמה. אגב, גלובס חשפו אותו [את שמה] בהתחלה". כלומר, כלי התקשורת במודע, בחרו לשמור על פרטיותה של ר'.

מכיוון שאני חוקרת פוליטיקה של המידע, עניין אותי עד כמה ההסדרה העצמית הזו אכן חזקה ועובדת. לשם כך חיפשתי במנוע החיפוש של גוגל מאמרים שהחילו את שמה של ר'. ואכן גיליתי כל אמצעי התקשורת שמרו על האנונימיות של ר'. חלקם אמנם עשו זאת בדיעבד, אך נראה כי ההסדרה העצמית עובדת: כך למשל שמה שהופיע  בעיתון גלובס, ותמונתה בעיתון הארץ אינם מופיעים בגרסא האלקטורונית. אמנם יש בלוג אחד או שניים שעדיין חושפים את שמה, אולם ככלל ההסדרה העצמית אפילו הורחבה לרשתות החברתיות ולבלוגים, מעבר לכלי התקשורת המסורתיים והאלקטרוניים.

אולם אליה וקוץ בה. אמנם בחלק מהמקרים שמה הוסר בדיעבד, אבל חיפוש קצר מגלה שגם במקומות שהכותבים קיצרו את שמה והפכו את עובדת רוה"מ לר', עדיין מנועי החיפוש עמדו בסירובם והשאירו בתוצאות החיפוש את שמה הגלוי כפי שהיה בפוסט המקורי.

כך למשל, בבלוג של דבורית שרגל, וולווט אנדרגראונד, שאמור לבקר את התקשורת,  שונה שמה לר', אולם מנועי החיפוש עדיין מראים את שמה המלא.

וכדוגמאות נוספות ניתן למצוא את אתר News1 של יואב יצחק, את הבלוג של יאיר דקל, את רוטר ועוד:

זהו מקרה שונה ממקרה אורלי אינס מפרשת בר-לב, בה התקשורת בדרכים לא דרכים, התגייסה לחשיפת שמה (אוטינג). ר' אינה דמות ציבורית, ומסתבר שגם כוח הריכלות מוגבל כאשר מדובר באדם שאינו דמות ציבורית. אני בטוחה שאם ר' הייתה דמות ציבורית, השם שלה היה הופך לויראלי במהירות, והצנזורה העצמית אותה מפעילים העיתונים במקרה שלנו הייתה מתמוססת במהרה.

המקרה פה הוא מרתק, שכן התקשורת כן התגייסה לשמור על הפרטיות של ר'. אך היו כמה חוליות חלשות להסדרה העצמית הקהילתית של כלי התקשורת שפרסמו בכל זאת את שמה. מסתבר שבאינטרנט מספיק לפרסם מידע פעם אחת, כדי שהוא יכנס לספרי ההסטוריה של נבכי האינטרנט . מחיקה בדיעבד בעידן של רשתות מידע הוא חסר תועלת, שכן המידע ניתן לאחזור, להפצה ולהפיכתו שוב ושוב לויראלי בזמן הנכון והרצוי. רצוי למי? זו כבר שאלה אחרת... לא בכדי האיחוד הארופי אישר לאחרונה  החלטה לגבי הזכות להישכח - The right to be forgotten .

מה היה ג'ורג' אורוול, מחבר הספר, 1984 אומר על התמונה שלמטה? האירוניה של מעקב...

(מקום התמונה הוא ברצלונה. ג'ורג' אורוול הגיע לברצלונה ב-1936 על מנת לסקר את מלחמת האזרחים בספרד)

ניתן להוריד את המכתב כקובץ pdf.

14 במרץ, 2011

לכבוד
חה"כ בנימין נתניהו, ראש הממשלה
משרד רוה"מ
ירושלים

אדוני ראש הממשלה,

הנידון: יישום שלא כדין של חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי

בחודש נובמבר 2009, בעקבות ויכוח ציבורי נוקב סביב "חוק המאגר הביומטרי", הסמכת את מזכיר הממשלה, עו"ד צבי האוזר, לבוא במו"מ עם הגורמים הרלוונטיים ולהגיע לפשרה בכל הקשור לחוק. בעקבות זאת גיבש צוות האוזר הסדר, שלפיו החוק יוחל בהדרגה, וכי תערך תקופת מבחן (פיילוט) של שנתיים. קיומו של הפיילוט הוא יסוד מרכזי בחוק, שכן הוא בא לבחון את אופן יישום הוראות החוק ו"את נחיצות קיומו של מאגר ביומטרי ומטרותיו, את המידע שיש לשמור במאגר ואת אופן השימוש בו" (ראה סעיף 41 לחוק).

בימים האחרונים לאחר דיונים פנימיים סוערים, שהתקיימו הרחק מעין הציבור, הודיע משרד הפנים כי בכוונתו להתחיל בביצוע הפיילוט "הביומטרי". אנו מבקשים להתריע בפניך כי הגורמים הרלבנטיים שמובילים את המהלך פועלים בניגוד לפשרה שיזמת על מנת לקדם אינטרסים המנוגדים לתכליתו של חוק המאגר הביומטרי תוך פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות יסוד ובמשטר הדמוקרטי במדינת ישראל.

מיד לאחר שגובשה הפשרה חל בה כרסום חמור. הוכנסו בה שינויים שנועדו לאלץ את תושבי ישראל להשתתף בפיילוט הביומטרי, למרות שההסכם דיבר על השתתפות על בסיס וולנטרי. למרות זאת, חברי כנסת שהתנגדו לחוק הצביעו בעדה, על יסוד ההנחה שבתקופת המבחן ניתן יהיה לעמוד על יתרונותיו וסכנותיו של המאגר הביומטרי.

ואכן, פיילוט ראוי הוא תנאי להבטחת העקרונות שעמדו ביסוד ההסדר שגיבש צוות האוזר. בלעדיו לא ניתן יהיה לדעת האם וכיצד ראוי להקים מאגר ביומטרי, ולבחון את האיזון הראוי בין יתרונותיו הנטענים אל מול סכנותיו, העלויות העצומות שכרוכות בו, ומעל הכל - את הפגיעה הבלתי הפיכה בפרטיות האזרחים. אנגליה והולנד, למשל, שהיו בשנים האחרונות נושאות הדגל בקידום יוזמות דומות, הודיעו לאחרונה על ביטול תכניות המאגר הביומטרי, בין היתר בשל כישלון תכניות הפיילוט בנושא בארצן.

דומה שחשש מפני כישלון דומה בישראל, הביא את הגורמים הממונים על ביצוע הפיילוט לתכננו בקווים גסים ורשלניים ובאופן שלא ניתן יהיה להפיק מיישומו לקחים ומסקנות. התכנית שמשרד הפנים מתכוון להפעיל אינה מגדירה את יעדי הפיילוט, חסרה תנאים לתקפות הפנימית והחיצונית של תוצאותיו, ואין בה שיטות מדידה ומדדים להצלחה ולכישלון. הפיילוט המתוכנן אינו מהווה מבחן של ממש, אינו מסוגל למלא את יעדיו, ועצם הפעלתו בצורה הנוכחית תהווה הפרה של הוראות החוק. לעמדה זו שותפים גם גורמים מקצועיים במשרד המשפטים.

פגם חמור נוסף נוגע למתווה הטכנולוגי של המאגר. במקור, המאגר הביומטרי תוכנן והוצג לציבור ולכנסת כאמצעי להבטחת תעודות זהות ומרשם האוכלוסין. הלכה למעשה, המאגר הביומטרי "נחטף" על ידי המשטרה, והוא עתיד להיבנות בדרך מסוכנת ופוגענית במיוחד, כדי לשרת מטרות זרות לתכלית החקיקה.

דוגמא טובה לכך ניתן לראות בהתייחסות להצעתו של פרופ' עדי שמיר, שאפשרה אגירת הנתונים הביומטריים באופן שיבטיח הגנה טובה יותר על פרטיות האזרחים, מבלי לגרוע כהוא זה מהמטרה שלשמה מוקם המאגר (קיומו של מערך הנפקה אמין ומהימן של מסמכי זיהוי, ומניעת האפשרות שמתחזים יצליחו להוציא לעצמם תעודות זהות ודרכונים מזוייפים). הצעה זו מאפשרת להשיג את מטרת החוק הביומטרי תוך צמצום הפגיעה בזכות החוקתית לפרטיות והפיכתה למידתית יותר, כפי שמתחייב מהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.  פקידים בכירים במשרדי הפנים, המשפטים והאוצר קיבלו בהתלהבות את הצעתו של פרופ' שמיר, והיא אף זכתה לתמיכת הרשות הלאומית לאבטחת מידע בשב"כ. אלא שבסופו של דבר נדחתה ההצעה בעיקר בשל התנגדותם העיקשת של המשטרה והמשרד לביטחון פנים, שחששו שיישומה יקשה על יכולה של המשטרה לעשות שימוש תדיר ושוטף במאגר הביומטרי. במילים אחרות: הפיילוט והמאגר הביומטרי ייבנו בשיטה שסכנותיה ופגיעותיה בזכויות הפרט חמורות יותר, אך ורק כדי שניתן יהיה להעמידם לרשות המשטרה הלכה למעשה.

הפגמים שתיארנו לעיל נובעים בין היתר מכך שתהליך יישום החוק והפיילוט נעשה בחדרי חדרים, הרחק מעינו הפקוחה של הציבור ונבחריו, על מנת להעמידם בפני עובדה מוגמרת, להסתיר מהם את המחלוקת הקשה שנטשה בתוך המנהל הציבורי ולמנוע ביקורת ציבורית עניינית. השקיפות הכרחית ומתחייבת בסוגיה רגישה זו. התקנות הנוגעות למאגר ולפיילוט חייבות להתפרסם ולעמוד להתייעצות ציבורית עוד לפני חתימתן. חובה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ועם הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שלפיהן חקיקת משנה שיש לה השלכות על זכויות אדם, ראוי שתעשה על סמך התייעצות עם הציבור. בענייננו, אף ניתנו הבטחות מפורשות ברוח זו מצד שר הפנים ופקידים בכירים הנוגעים בדבר. בפועל, לא רק שלא שיתפו את הציבור בתהליך, אלא שההחלטות התקבלו בדיונים חשאיים על מנת לרוקן מתוכן את הדיון הפרלמנטרי שעתיד להתקיים בנושא. נסגרו עסקאות חשאיות בין פקידי הרשות לבין חה"כ שטרית, שכבר הכריע בעניין למרות שהוא עתיד לעמוד בראש ועדה פרלמנטרית מיוחדת שאמורה לדון, לפקח ולאשר את התקנות.

לסיכום, א. מדובר בפיילוט שהוא למראית עין בלבד בניגוד להוראות החוק ולהסדר שגיבש צוות האוזר. ב. המאגר שנועד לצרכי רשות האוכלוסין הרחיב את ייעודו על מנת שהמשטרה תוכל לעשות בו שימוש יומיומי ואינטנסיבי, וזאת במחיר של סיכונים ממשיים לפגיעה חמורה באינטרסים ביטחוניים, ובזכות לפרטיות של אזרחי ישראל, כפי שהרוב המכריע של המומחים מתריע. ג. העדר שקיפות ודיון ציבורי בתהליך והפיכת הדיון הציבורי בממשלה ובכנסת למראית עין ולחסר כל ערך ממשי. לאור זאת, אנו מבקשים לכנס בדחיפות את ועדת השרים לנושא הביומטרי או לחילופין את הצוות שגיבש את הפשרה בראשות עו"ד צבי האוזר על מנת: לבחון את התלונות ולבנות הליך פיקוח וביקורת אמיתיים ומסודרים, לפעול לכך שעיצוב הפיילוט יבוא לדיון ציבורי ויהיה שקוף במטרה לבנות פיילוט אמיתי ולא למראית עין, ושהמאגר כולו יבנה בצורה אשר מצמצמת ככל שניתן את הפגיעה הבלתי-מידתית בזכויות יסוד.

בכבוד רב,

פרופ' קרין נהון, בית הספר למידע, אוניברסיטת וושינגטון

עו"ד אבנר פינצ'וק, האגדה לזכויות האזרח בישראל

העתקים:
חה"כ אלי ישי, שר הפנים
פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים
חה"כ דר' יובל שטייניץ, שר האוצר
חה"כ מיכאל איתן, השר הממונה על שיפור השרות לציבור
חה"כ מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת
עו"ד צבי האוזר, מזכיר הממשלה
מר מלכיאל בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ)

ביומיים האחרונים אנו עדים לעשיית אוטינג (outing) לא' המתלוננת על הטרדה מינית כנגד ניצב בר-לב. המונח 'אוטינג' מתיחס לגילוי פרטים אישיים כגון טלפון, שם, כתובת והעלאת תמונות המאפשרים זיהוי של אדם אשר פרטיו היו חסויים עד כה. בעידן האינטרנט ובמדינה קטנה כמו שלנו, צריך רק גפרור אחד כדי להצית את אש התפשטות המידע.

פרטי הדיון אינם חשובים לצורך הדיון שלנו. שני דברים חשובים צריכים לעניין אותנו: ראשית, משפט השדה הנערך כנגד א' בעצם גילוי הפרטים שלה ותמונותיה באינטרנט. שנית, מי שמשתתף בלינץ' הגילוי הם לא אחרים מאשר אלה האמונים להגן עליה, השוטרים, ואלה האמונים להגן על שיח ציבורי תקין, העיתונאים.

יש בסיפור הזה את כל האלמנטים שמציתים את הדמיון ואת הרצון לדעת, לחשוף, ולגלות. נשמע יותר טוב מהריאליטי שמלעיטים אותנו בטלויזיה. ואם זה לא על חשבוננו, אלא על חשבון אחרים, אז למה לא? זהו, שעלינו לתת את הדעת לסכנות ולאסון שאנו מביאים על החברה בחשיפה שכזו.

באופן מפתיע, החושפים הראשיים הם בעיקר שוטרים, משרתי ציבור אשר מנצלים את תפקידם והידע הנצבר במסגרת תפקידם לפגוע באיש פרטי. אתר "שוטרים חשופים בצמרת" הוא אתר שמטרתו לתת במה לציבור הרחב ולשוטרים כדי להביע דעתם על המתרחש. למרות שאינו ממומן ונתמך ע"י המשטרה הוא ידוע כאתר שבו שוטרים פורקים את אשר על ליבם. בימים האחרונים הפורום שלו משמש במה חופשית לשוטרים להכפיש את שמה של א', לומר את שמה בגלוי, לתת פרטים אישיים ופרטיים על עברה, ולהעלות לרשת תמונות שונות שלה מארועים המצביעים על אופייה לכאורה. כל הפעילויות הללו נעשות מבלי יכולת מצידה להגן על עצמה בצורה סבירה. אני לא רוצה להכנס כאן לויכוח האם יש להסדיר בחקיקה דיונים בפורומים או לא. לדעתי לא. אולם הציפיה מפורום ספציפי זה שאוכלוסייתו היא בעיקר שוטרים, שהם אלה האמונים על  הסדר והביטחון האישי של אזרחי המדינה, כולל על אלו של א', שיהיו רגישים לתוצאות ולכוחם של גילויים שכאלה. בנוסף לכך, הציפיה היא שהם יבינו שהם מפרים כללי אתיקה ברורים בכך שמפיצים מידע שיש להם לגבי אותה א', אשר הגיע אליהם במסגרת עבודתם. לא רק שהם אינם רגישים במקרה שלנו, נראה כי הם נהנים מכוחה של האנונימיות על מנת להתנקם בא', שעצרה מועמד מלהגיע לגביע הנכסף, כסא המפכ"לות.

ואמרנו שגם העיתונאים השתתפו בלינץ' הגילוי? ב-YNET התפרסמה כתבה המפרטת בציטוטים מלאים את הנעשה בפורום, אך עם זאת, העיתונאי היה "רגיש" דיו כדי לא לפרסם את שמה של א'. זה הזכיר לי את התקופה הגרעינית העמומה של ישראל, כאשר עיתונאים רצו לספר על הכור הגרעיני, היו מצטטים עיתונאים זרים. טוב אז מעמימות גרעינית לעמימות מינית. הרי ידוע לכל משתמש אינטרנט מתחיל כי כל מה שצריך לעשות זה לחפש בגוגל את הציטוט המדוייק, אשר יוביל אותך לדיון המדוייק באינטרנט. בתרגיל למידענים מתחילים, חיפשתי בגוגל את אחד הציטוטים ומיד עליתי על הפורום, על ההתכתבות, על הפרטים ועל התמונות. ותהיתי לעצמי, הרי העיתונאים יודעים שע"י כתבה שכזו הם רק גורמים למידע להתפשט בצורה מהירה יותר להרבה אנשים. אז למה לא לפרסם כתבה זו מבלי להביא ציטוטים שמובילים לשמה של המתלוננת? לא פחות בעייתית אתית היא אסטרטגיית הגילוי בה נקט אתר News1 של העיתונאי יואב יצחק. האתר שם את תמונתה של א' בידיעה נפרדת לכאורה מזו של פרשת ההטרדות המיניות (בכתבת פרומו באתר), ובקישוריות בולטת לכתבת ההטרדה, הופיעה תמונה מטושטשת של א' לידה. שוב בתרגיל למידענים מתחילים לא קשה להבין את ההקשר של א' מכתבה הקשורה למכרז תפור, לא' מהתלונה המטרידה של ניצב בר-לב. אמיר זוהר מאתר פוסטה סבור כי זהו "תרגיל שלא היה מחזיק מעמד בתביעת דיבה". אז מה לא עושים בשביל עוד רייטינג ועוד מאמר שיכול לספק את סם הידע והמציצנות של ההמונים?

אגב אם תהיתם כמה באמת מוחקים הודעות של outing בפורומים? המספרים מאכזבים – רק 0.26% מכלל ההודעות הלא ראויות (ויש כמובן סיבות אחרות למחיקת הודעות). אני יכולה להבטיח לכם שיש יותר מ-0.26% הודעות שקשורת לגילוי פרטים אישיים על אנשים באינטרנט. למעשה, זה חלק מתרבות האינטרנט. לחשוף עוד ועוד, לעיתים בעזרתנו ולעיתים בעזרת "חברים טובים" פרטים אשר יכולים לפגוע בפרטיותנו, לפגוע במהלך חיינו התקין ואפילו לסכן את ביטחוננו.

אז בפעם הבאה שאתם חושבים לעשות אוטינג למישהו באינטרנט, עצרו שניה, והכנסו לנעליה של א'. מחר אתם יכולים להיות א'.

גילוי נאות: הכותבת הינה חברת הנהלת התנועה לחופש המידע ובעד שקיפות, חשיפה ופעילות למען גילוי מידע ציבורי, אך אינה בעד גילוי מידע שמטרתו הבלעדית הינה פגיעה בפרטיות של אנשים.

לא בכל יום מצליח מאבק של דעת קהל וארגוני זכויות אדם להשפיע על פוליטיקאים למשוך ממש בדקה האחרונה הצעת חוק שכבר הייתה מוכנה לקריאה שניה ושלישית, ולהביא לפשרה. אך האם זו פשרה אמיתית או אחיזת עיניים שלא פתרה בעיות קשות?

מה היה בחוק הביומטרי?

החוק הביומטרי מטפל בשני נושאים מרכזיים. ראשית, הנפקת דרכונים ותעודות זהות ביומטריים. שנית, הקמת מאגר ביומטרי. באשר לצורך בתעודות ביומטריות, קיימת הסכמה כללית באשר לנחיצותן. המתנגדים לחוק התמקדו בשלילה של המאגר הביומטרי, בין השאר בטיעונים הבאים: פגיעה קשה ובלתי מידתית בפרטיות ויצירת תחושה של 'אח גדול', סיכון בדליפת מידע חלקי או מלא שיעצים את הפגיעה בפרטיות ויהפוך אותה לבלתי הפיכה (כבר היו דברים מעולם במאגרים ממשלתיים), עלויות כלכליות וסיכונים ביטחוניים. המתנגדים הטילו ספק בתועלות שניתן להפיק מהמאגר הביומטרי וטענו שגם אם יש יתרונות מסויימים הם בטלים בשישים לעומת הסיכונים.

מה תוקן? עולם של פשרות

המתנגדים לחוק הביומטרי הצליחו לשכנע את מקבלי ההחלטות שהקמת מאגר ביומטרי היא חסרת תקדים, שכן אין אף מדינה בעולם הדמוקרטי אשר מחייבת את כל אזרחיה להכלל במאגר ביומטרי שנועד לשימושים שונים. המתנגדים הצליחו לשכנע כי הקמת המאגר היא צעד נמהר שעומד להתקבל ללא בחינה ובדיקה ראויות. לעומת זאת הם לא הצליחו לשכנע בצורך לדחות ולגנוז לחלוטין את יוזמת המאגר. נתניהו מינה את מזכיר הממשלה, ע"וד צבי האוזר, לרכז ועדת שרים שהייתה אמורה להגיע לפשרה ולהסכמות בדבר שינויים בהצעת החוק. בשלב הראשון בוטלה ההצעה להקים מאגר ביומטרי קבוע ובמקום זאת הוסכם על הקמת מאגר זמני וולנטרי לשנתיים. שנית, סוכם שלא תיפגע זכות מזכויותיו החוקיות של אדם (לדוגמא חופש תנועה) אם סרב להכלל במאגר הביומטרי. למותר לציין כי מרגע שגובשו ההסכמות שבו והופעלו לחצים שהביאו בתורם לשינויים נוספים.

בפשרה שהושגה בשלב השני בוועדת השרים נוצקו ארבעה יסודות, חלקם בעייתי מאוד.

ראשית, לא נותק הקשר בין המאגר לבין תעודות הזהות והדרכונים הביומטריים. דהיינו, היה ואזרח ירצה להנפיק תעודה ביומטרית הוא יאלץ להירשם במאגר. זוהי כמובן בעייה קשה שייתכן ותביא בפועל לאילוצם של אזרחים להצטרף למאגר בניגוד לרצונם. משרד הפנים נאבק על הכללת יסוד זה בפשרה מתוך כוונה לכפות על אזרחים להיכלל במאגר בניגוד לדעתם.

שנית, אם תהיה פגיעה בזכות, משרד הפנים יצטרך למנוע את הפגיעה. עם זאת, משרד הפנים הבהיר בדיונים שישתדל שלא להנפיק תעודה ביומטרית כפתרון חלופי וזאת כדי לא לתת תמריץ לאנשים שלא להכלל במאגר.

שלישית, סוכם כי התניית היכללות במאגר לצורכי מענק שרותי ממשל יעילים לא תיחשב לפגיעה בזכות. כך יוצא כי כדי לזכות בשירותי ממשל מקוונים יאלצו אזרחים להיכלל במאגר הביומטרי בעל כורחם.

רביעית, בתום שנתיים יפקע המאגר הביומטרי אלא אם יזכה לאישור ועדות שרים, ועדות כנסת ומליאת הכנסת . עם זאת השמדתו תתרחש רק לאחר ארבע שנים.

לעומת התנגדות לחוק מצד ארגוני זכויות אדם, וחברי כנסת, בלטו הלחצים הכבדים של שר הפנים לשעבר, מאיר שטרית, ושר הפנים הנוכחי, אלי ישי, שנעזרו בפקידי משרד הפנים ומשרד המשפטים כדי להביא לסיכום דברים בעייתי.בעוד שניתן היה לצפות שמשרד המשפטים, שמחוייב להגן על פרטיות האזרח, יוביל את ההתנגדות למאגר הביומטרי בתוך הממשלה, הפתיע המשרד בתמיכה בעייתית במאגר.

פשרה או קומבינה?

מזכיר הממשלה יזכר במאבק הביומטרי כמי שהצליח להמתיק את רוע הגזרה ומבחינתו נתן פתח הוגן לשני הצדדים לבחון את הבאות בעוד כמה שנים. אולם הפשרה הינה דחיית ההכרעה בשנתיים ויש בה בעייתיות רבה. הפקידות של משרד הפנים מודעת לכך שמרגע ויבנה מאגר, יהיה מאוד קשה לבטל את הסטטוס קוו הזה. כך יהפוך מאגר זמני לקבוע תוך פגיעה קשה בזכויות לפרטיות. החרב אמנם הוסרה, אך לא הוחזרה לנדנה.

מאגר ביומטרי הינו פיתרון רע. הפשרה הינה פיתרון חלקי אך לא מספק. הקואליציה של המתנגדים חייבת לעקוב מקרוב בתקופת הבדיקה של המאגר הזמני אחר מהלכיה של הממשלה ופקידי משרד הפנים, על מנת לוודא שאין מנצלים את הפתח שנוצר להכנסת מאגר ביומטרי של קבע בשלבים.

רק ימים יגידו האם ממשלת ישראל פעלה בתום לב על פי מתווה הפשרה או שהייתה כאן עוד קומבינה מצידם של יוזמי המאגר להדוף את הלחצים הציבוריים ולהציע פשרה שתתברר בהמשך כאחיזת עיניים.

[המאמר התפרסם במקור ב- YNET]

להורדת השוואה בין-מדינתית של מאגרים ביומטריים בפורמט אקסל

המחקר שלהלן נערך עבור יום העיון שנערך בנושא במרכז הבינתחומי בתאריך 12 לאוגוסט 2009 בהשתתפות השר מיכאל איתן, השר אלי ישי, חה"כ מאיר שטרית, פרופ' אלי ביהם, עו"ד חיים רביה ודר' קרין ברזילי-נהון.

להלן ההרצאה כפי שניתנה -

בחודש יולי 2009 ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת בראשתו של מאיר שטרית שקדה על הצעת החוק "הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע" הידועה בשם הפופולרי 'חוק המאגר הביומטרי'. הרבה פעמים במהלך הדיונים הובאו לדיון מספרים ונתונים שונים מרחבי העולם. אנשים שונים השתמשו בשמות מדינות ובתהליכים המתרחשים שם בנושא על מנת להביא סימוכין לתמיכה או לאי-תמיכה בקיומו ופעילותו של מאגר ביומטרי. הועדה הוצפה במקרים רבים במידע לא מדוייק, מטעה שלעיתים מגמתי ועל כן היה לי חשוב לבדוק את הדברים מקרוב. רציתי להודות לצוות ה- Identity Project ב- London School of Economics, שעזרו לי בהשגת נתונים עדכניים.

אתחיל מהסוף –

כיום אין אף מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע ביומטרי ללא הסכמה של כלל אזרחי המדינה או תושביה. ומצב זה לא נוצר במקרה כפי שנראה בהמשך.

ההשוואה שלי כללה מדינות אשר הוזכרו בדיוני ועדת המדע והטכנולוגיה ולהם תוכנית ביומטרית. ההשוואה התייחסה בין השאר להנושאים הבאים:

1. מה היקף התכנית הביומטרית ואיזה אחוז מהאוכלוסיה היא כוללת
2. האם יש מאגר ביומטרי לתכנית
3. האם התכנית היא בגדר חובה או רשות
4. מה מטרת התכנית או לאיזה שימוש המאגר נבנה (אם הוא קיים)
5. מי הגורמים עם גישה למאגר
6. פרוצדורות הקשורות למאגר
7. באיזה שלב בתהליך התכנית נמצאת

הצעת החוק המוצעת בישראל מדברת על תוכנית הכוללת את כלל האוכלוסיה, את הקיום של מאגר ביומטרי, שהוא חובה, שנבנה לשימושים שונים (הגירה, למטרות אכיפת חוק וביטחון, ושהוא מאפשר גישה לגורמים מאושרים שונים. השילוב של חמשת האלמנטים הללו גם יחד לא קיימים כיום באף מדינה דמוקרטית ומערבית.

מדינות עם תכניות ביומטריות המיועדות לכלל האוכלוסיה

יש כיום מדינה אחת עם תוכנית ביומטרית לתעודת זהות לכלל האוכלוסיה ושהתכנית הינה חובה. מדינה זו היא הונג קונג. בשונה ממה שנכתב במחקר שנערך ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת אין בהונג קונג מאגר ממשלתי ביומטרי קבוע אלא מאגר זמני שנועד להפקת התעודה. מיד לאחר הנפקת התעודה הנתונים נמחקים. כמובן שאי קיומו של המאגר נעשה במודע.

יש רק עוד שלוש תוכניות המכוננות לכלל האוכלוסיה בעולם המערבי – בצרפת, באנגליה וביפן. בשלוש מדינות אלה המאגר הוא רשות ולא חובה בניגוד להצעת החוק בישראל. בצרפת מדובר בתעודת זהות אלקטרונית למי שרוצה. התכנית הראשונית דיברה על כך שהמאגר יהיה עם גישה לגורמים שונים של אכיפת חוק בצרפת. בעקבות ביקורת ציבורית ביטלו את הגישה לגורמים השונים והוחלט כי תינתן גישה רב במסגרת הליך משפטי. כמו כן בוטלה הדרישה לחייב כל אזרח לשאת ת"ז. ההערכה של משרד הפנים הצרפתי היא שמכיוון והתעודה היא רשות, אחוז הנרשמים למערכת יהיה זעום. זהו מצב שונה מהצעת החוק בארץ בו מדובר על מצב של ובה ועם גישה רחבה יותר לגורמים שונים. המקרה השני המכוון לכלל האוכלוסיה הוא אנגליה, שהחלו בניסיון לבצע תכנית ת"ז לאומית. החוק אושר בשנת 2006 ומתוכנן להיות בארבעה שלבים. עד 2009 הזרים אמורים להכנס למאגר ללא בחירה (ההערכה היא כי מדובר ב-8.5% מהאוכלוסיה). באם נהפכו לאזרחים יש להם זכות למחוק את הנתונים הביומטריים על עצמם. מ-2010 צעירים יוכלו לתת את נתוניהם בצורה וולנטרית, ומשנת 2011/2 התכנית תפעל לגבי האוכלוסיה הכללית בצורה וולנטרית. הרעיון שעמד מאחורי התכנית היה לשלב בין גורמים לש ביטחון לאומי, מניעת פשע והגירה. כתוצאה מביקורת ציבורית, הקמת המאגר הוקפאה כרגע. וגם באנגליה ההערכה היא שאחוז הרישום הצפוי יהיה זעום בשל היותו וולנטרי. ביפן מערכת ה- Juki Net לא אוגרת נתונים ביומטרים או נתונים היסטורים במאגר, והשיתוף במערכת מלכתחילה נתון לשיקולן של המועצות המקומיות.

פספורטים ביומטריים ומאגרים ביומטריים ספציפיים

הונג קונג, אנגליה, צרפת ויפן הינם ארבעת המקרים הקרובים ביותר למקרה הישראלי. כעת נמשיך לדוגמאות שונות שהועלו רבות בדיוני ועדת המדע והטכנולוגיה.

בעולם יש שני סוגים של תכניות שיכולות להתממש עם קיומו של מאגר ביומטרי:

1. מדינות המיישמות פספורט ביומטרי (e-Passport). כתוצאה מהנחיות של האיחוד האירופאי, רשויות ההגירה האמריקאיות ואיגוד התעופה הבינל"א (ICAO), מדינות רבות עוברות ליישם פספורט ביומטרי.
2. הקמת מאגרים ביומטריים במדינות שונות למטרות ספציפיות – חשודים, מקלט לפליטים, מעבר גבולות וכד'.

לגבי הפספורטים הביומטריים בועדה הושמעה הרבה פעמים הטענה שאין להתייחס לפספורטים ביומטריים כמסמכים של רשות מכיוון שבעידן המידע כולם זקוקים לפספורטים. ועל כן ההנחה היא כי בעוד 10 שנים ל-80% מאוכלוסיה זו יהיו תחת מאגר. זהו נתון שגוי שכן יישום של פספורט ביומטרי לא מחייב קיומו של מאגר ולמעשה רוב המדינות מיישמות את תכנית הפספורטים הביומטריים שלהם ללא מאגר. הסטנדרטים המוצעים ע"י רשויות ההגירה האמריקאיות, האיחוד האירופי וה- ICAO לא מדברות כלל על מאגר. עבורם מספיק האימות של האדם עצמו על מול הכרטיס החכם בדרכון המכיל את נתוניו.

מהמדינות המיישמות תכנית פספורט ביומטרי יש כיום רק למדינה אחת מאגר ביומטרי וזו אוסטרליה. אוסטרליה החלה להשתמש במאגר זה ב-2005 אולם בעקבות ביקורת ציבורית אוסטרליה עצרה את העברת הגישה של המאגר הזה לגורמים השונים מהגורמים האמונים על מעבר הגבולות. שתי המדינות הנוספות שמתכננות בעתיד פספורטים ביומטריים עם מאגרים הן שוויץ וצרפת. בשוויץ הנושא עבר במשאל עם ברוב דחוק של 50.14% בחודש מאי 2009 והתכנון היא כי יהיה מיושם עד שנת 2010/11. התכנית אמורה לפעול בשיתוף פעולה עם רשויות העוסקות בקוברנות תאונה ואסונות טבע. בצרפת הנפקת הפספורטים הביומטריים החלה ביולי 2009 וכעת הוא פועל ב-2000 עיריות מבין 3500 העיריות הקימות. במקרה הצרפתי לעומת זאת המאגר ישמש את מעבר הגבולות בלבד.

רוב המדינות המיישמות פספורט ביומטרי הן דווקא ללא מאגר ביומטרי. לדוג' – פורטוגל, הולנד, קנדה וגרמניה. הגרמנים למשל במודע בחרו שלא לאגרו נתונים ביומטריים במאגר בשל חשש מניצול כוח לא ראוי ע"י השלטון באמצעות המאגרים.

ולבסוף קיימות מדינות אשר בעלות מאגרי מידע ביומטריים למטרות ספציפיות. מאגרי מידע שכאלה הם רבים יותר מכיוון שהם כוללים אחוז קטן באוכלוסיה או סקטור והן בדרך כלל בגדר חובה. דוגמאות לאלו ניתן למצוא במאגר ה- DNA באנגליה שכולל חשודים בפלילים שהם כ-5.2% מהאוכלוסיה, מאגר IAFIS של ה- FBI האמריקאי שכולל חשודים, מאגרים של זרים המבקשים אשרה או מקלט כמו בארה"ב, האיחוד האירופי וצרפת.

לגבי התהליך המתנהל במדינות השונות – לא במקרה הרוב המכריע של המדינות לא יישמו את נושא מאגר המידע הביומטרי. המעשה הזה נעשה במודע, וזאת למרות שחלק מהמדינות אישרו את זה מבחינה חקיקתית. הסיבה היא פחד מנתינת כוח פוליטי רב מדי לגופים ממשלתיים וחלקן בשל דיון ציבורי מתמשך בעניין.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בדיונים על הצעת החוק התבטא "אני אומר לכם, אל תעשו דמון כי זה לא דמון [שד]. אנחנו לא ממציאים את הגלגל מחדש. אנחנו לא מדינה שונה מיתר המדינות בעולם." מהסקירה דלעיל נראה כי ישראל היא כן שונה מיתר המדינות.

[התפרסם במקור ב"העין השביעית"]

עשר סיבות מדוע חוק המאגר הביומטרי רע לקופת המדינה, רע לזכויות הפרט, רע לאזרחים, רע לביטחון ורע לדמוקרטיה

דברים אלו נכתבים לפני ההצבעה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת על הצעת חוק המאגר הביומטרי (ובשמו הרשמי: "חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע"). בתמצית – מדובר בהצעת חוק המעגנת את ההסדרים שיאפשרו זיהוי ואימות זהות של תושבים באמצעות דרכונים ותעודות זהות חדשניות שיכללו נתונים ביומטריים. כמו כן כולל החוק הקמת מאגר שיכיל נתונים ביומטריים של כלל תושבי מדינת ישראל.

בנתונים ביומטריים הכוונה היא לנתונים שנלקחים מגופו של אדם, כגון מקרנית העין, מקצות האצבעות, מתווי הפנים, מהקול וכיוצא בזה. החוק מתייחס לשני נתונים ביומטריים: טביעת אצבעות ותצלום של תווי הפנים.

ערוצי התקשורת המסורתית כמעט שלא סיקרו את הנושא, ולכן לא התעוררה חזית התנגדות סוחפת מצד רבים ליוזמה הממשלתית בענין זה. אם תשאל את האדם ברחוב, הוא יאמר לך שאין הוא יודע במה מדובר, או שאין זה מעניינו. עיקר ההתנגדות לחוק הגיעה דווקא מתקשורת האינטרנט, מאנשי טכנולוגיה, בלוגרים וגולשים רבים. אלא שהנושא נוגע לכל תושב בישראל, ולאו דווקא לפעילים בעולם האינטרנט. תוצאות יישומו של החוק יפגעו בכולנו.

אגירת נתונים במאגר מידע ביומטרי תביא לנזק חברתי, אישי, בטחוני ומדיני שיהיה גדול לאין שיעור מהתועלת שיביא במניעת פשיעה וזיופי זהות ובחשיפת פשעים. זאת, להבדיל מהנפקת תעודות זהות חכמות שיכללו נתונים ביומטריים, שלה מתנגדים מעטים. מדוע ייגרם נזק כה גדול?

ראשית כל, כולנו נוחזק כחשודים. המאגר משמש בין היתר לזיהוי – כלומר המערכת מחפשת התאמה בין הנתונים הביומטריים שלנו ובין אלו השמורים במאגר. המערכות הללו אינן מדויקות, ועל כן לכל טביעת אצבע יש סיכוי שיהיו טביעות אחרות הדומות לה. תארו לעצמכם שתובאו לתחנת המשטרה יחד עם מאות אחרים חפים מפשע רק כיוון שטביעת אצבעותיכם היו "דומות" לאלו שזוהו למטרה פלילית? עצם העובדה שכל ישראלי יוחזק כחשוד אמורה לייצר אי-נוחות גדולה.

שנית, בניגוד למה שנהוג לחשוב, המאגר לא יעזור בצורה משמעותית לפתרון פשעים. מעולם לא הובאו לדיונים על החוק בוועדת המדע והטכנולוגיה נתונים או הערכות על היקף הפשעים שייחשפו כתוצאה מקיומו של המאגר הביומטרי. וזאת כשלמשטרה כבר יש ממילא מאגר של טביעות אצבע של מי שנקשרו במעשים פליליים ("המאגר הפלילי"). נוסף לכך, מאגר ביומטרי עלול להביא לפגיעה באנשי החוק והביטחון, שכן הוא יכול לגרום לזיהוי של סוכנים משטרתיים או חשאיים.

שלישית, מאגר כזה – שילוב של טביעות האצבע והתמונה של כלל התושבים, הזמינים לכל-כך הרבה גורמי ממשל – לא קיים באף מדינה. מדוע אנו צריכים להיות אור לגויים דווקא בדבר כל-כך שנוי במחלוקת? ומדוע מדינת ישראל צריכה לתפוס את המקום הראשון כמדינת מעקב ומשטרה?

רביעית, ישראל היא מדינה קטנה, ולכן הסכנה להגנה על הפרטיות גדולה ממילא. מי ערב לנו שהאנשים הרבים כל-כך שלהם גישה למאגר המידע לא ישתמשו בו לצרכים אחרים? רק לאחרונה שמענו על שוטרים שנחשדו בחדירה למאגר הנתונים המשטרתי כדי להשתמש בו לצרכים של האוליגרך שהעסיק אחד מהם, וידועה הקלות שבה דולף מאגר הנתונים של משרד הפנים, הזמין לכל מי שברשותו תוכנה לשיתוף קבצים.

חמישית, עלויות הפעלת המאגר ותחזוקו הן מיליוני שקלים לשנה, ותפעולו יצריך הקמת רשות מיוחדת.

שישית, תיאוריות פוליטיות של מדע המדינה והמשפטים טוענות כי עצם קיומו של מאגר כזה מביא לפגיעה בהרגשת הפרטיות של תושבי ישראל, זאת ללא קשר אם אותו מאגר מוחזק במקום מוגן אם לאו.

שביעית, בניגוד למה שאומרים לנו נציגי משרד הפנים, ניתן לאמת זהות גם ללא מאגר ביומטרי. ממילא האימות הראשוני של התושבים לצורך הקמת המאגר יהיה ללא שימוש במאגר (שהרי הוא איננו קיים). ובאשר למי מי שיש בידיו תעודת זהות דיגיטלית, ברגע שתיושם בישראל תעודת זהות חכמה, יהיה ניתן לבטל אוטומטית את הכרטיס אם יתברר שמדובר בתרמית.

שמינית, במקרה של דליפת נתונים או פריצה למאגר, יחל מסחר בטביעות אצבעות שיגרום לפגיעה קשה בפרטיותם של אנשים, ולא רק בפרטיותם. תארו לכם מצב שבו עיתונאים, בלשים פרטיים או אנשי העולם התחתון שיחזיקו במאגר ישתמשו בו כדי לנסות לאתר מושאי סיקור, בעלים בוגדים או עבריינים יריבים.

תשיעית, כי לא נבדקו אלטרנטיבות. לא נעשתה בדיקה מקצועית מקפת של הנושא ולא תחקיר באשר לפתרונות טכנולוגיים אלטרנטיביים. אם בוחנים את הדיונים בוועדת המדע של הכנסת, האחראית על חקיקת החוק או דחייתו, ניתן לראות כי המומחים הטכנולוגיים הבלתי תלויים שנכחו בוועדה (כמו פרופ' אלי ביהם, דורון שקמוני, דורון אופק והחתומה מטה) דווקא כן מאמינים כי ניתן להשיג את המטרות שלשמן נחקקה הצעת החוק בלי ליצר את המאגר.

עשירית ואחרונה, הליך החקיקה לא היה שקוף דיו, ולא הוקדש די זמן לבירור כל האלטרנטיבות הראויות להקמתו של מאגר ביומטרי.

מהלך החקיקה היה דורסני, מהיר ודחוס

על הסיבה העשירית לעיל ראוי להתעכב. אין ספק כי נעשתה עבודה מרובה בקידום החוק, בעיקר של ח"כ מאיר שטרית (ראו את הצהרתו על עבודה מאומצת של שעות על גבי שעות בכל יום). אולם מהלך החקיקה היה דורסני, מהיר ודחוס בזמן, ללא מתן אפשרות להצגת אלטרנטיבות למהלך החקיקתי. חברי-הכנסת החברים בוועדת המדע לא היו נוכחים כמעט באף אחד מהדיונים, וכך אושרה הצעת החוק בוועדה כהכנה לקריאה שנייה ושלישית ברוב קולות של חבר-כנסת אחד בלבד (שטרית) מול אפס (אף אחד מחברי הוועדה).

נוסף לכך, הדיון במאגר הביומטרי שולב ללא הצדקה בנושא אחר, תעודות הזהות החכמות, שלגביו, כאמור, שררה הסכמה. היה ברור למי שהריצו את הצעת החוק כי השילוב בין הנושאים באותו דיון יעלה את הסיכוי לאישורו של החוק הביומטרי, הנתון לביקורת רבה.

בעיה אחרת היא האתיות בתהליכי החקיקה וניגוד אינטרסים ציבורי. ח"כ שטרית הוביל את הצעת החוק בעת שהיה שר הפנים בממשלה הקודמת, ולכן לא ראוי היה כי ימשיך לעסוק בנושא זה בתפקידו החדש כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת. תפקידו של המחוקק בכנסת הוא לאזן אינטרסים שלטוניים עם שמירה על זכויות הפרט. כאשר הכנסת מיוצגת בהליך חקיקה על-ידי מי שכיהן כשר הממונה, מופר האיזון בין הרשות המבצעת למחוקקת. במקרה זה, צורכי משרד הפנים הועדפו על הזכות לפרטיות.

הליך החקיקה התאפיין גם בהעדר נתונים בסיסיים חיוניים. למשל, גם משרד הפנים וגם המשטרה לא הצליחו להביא לדיון נתונים מדויקים שיכולים להצדיק את הקמתו של המאגר הביומטרי. הנתון היחיד שחזר והופיע היו 350 אלף תעודות זהות מזויפות בישראל. כל המומחים הבלתי תלויים בוועדה העידו כי בעיה זו ניתנת לפתרון אופטימלי גם ללא מאגר ביומטרי.

ולסיום, העובדה כי מיטב אנשי האקדמיה, כתבי העיתונות ומומחי האינטרנט התגייסו למאבק נגד המאגר הביומטרי יכולה ללמד אותנו שלפנינו בעיה אמיתית של פגיעה בזכויות אדם. זוהי שעתה של הכנסת לחשבון נפש; זוהי שעתה של מדינת ישראל להגן על עצמה כדמוקרטיה. מה חבל שהתקשורת המסורתית, רובה לפחות, אינה שותפה לדאגה הזו ואפילו אינה מגלה בה עניין ממשי.

משעשע.. אם כבר מדברים על מאגרי מידע בצורות שונות - בין ביומטרי לבין רגיל...

הכתבה התפרסמה גם ב- YNET .

[גילוי נאות: המקור והנתונים למאמר היא הרצאה אותה נשא סני סנילביץ ביום עיון בנושא, מנהל קמפיין הבחירות באינטרנט של הליכוד (לשעבר)]

ראש קמפיין האינטרנט של הליכוד (לשעבר) סיפר על הישגי קמפיין הליכוד באינטרנט. אכן המספרים היבשים שהציג לכאורה מרשימים.  למשל:
780 אלף רשומות במאגרי מידע
20-50 אלף כניסות ליום לאתר הליכוד (שהוא בעצם האתר של נתניהו)
8747 תומכים בפייסבוק
144 סרטונים ביוטיוב – מאה אלף צפיות
623 תמונות בפליקר כ 50 אלף צפיות
345 אלף טלפונים למערכת הטלפונים
SMS 5128 שנשלחו ממערכת הדוברים לכלל המתנדבים
אלפי תגובות והודעות אישיות בפייסבוק ובטויטר

הוצאות קמפיין הליכוד בבחירות 2009 היו בקרוב 32 מיליון שקלים. 30 מיליון שקלים התמקדו בקמפיין מחוץ לאינטרנט ו-1.7 מיליון שקלים באינטרנט, שכללו הקמת אתר, תפעולו, שליחת אסאמאסים, תפעול מטה מתנדבים וכד'. למה רק 1.7 מיליון שקלים ולא יותר? התכנון ההתחלתי לקמפיין האינטרנט היה 12 מיליון שקלים שירדו לסכום ה 1.7 מיליון בשל מלחמות פנימיות וחוסר אמון פנימי בכוחה של הטכנולוגיה.

אפשר לומר שסיפור הקמפיין האינטרנטי של הליכוד היה הצלחה מבחינת המפלגה, אולם ההמשך והמצב היום מאכזבים ומפחידים. הייתי רוצה להתמקד בחלק של האינטרנט כמניע של הקמפיין כשעור מאלף לדברים שאנו לא מודעים לו על קמפיינים.

עד פה העובדות והמספרים וכעת לניתוח הנתונים ולתהליכים מאחורי הקלעים.  מה המספרים הללו כוללים?

מאגר מידע כולל על האזרחים

הליכוד בנה מסד נתונים או בלשון העם מאגר מידע מפנקס הבוחרים של אזרחי ישראל בעלי זכות הבחירה. בשלב הבא מכיוון שלליכוד היה חסר מידע רב מסוגים שונים על הבוחר שכן "פנקס הבוחרים רדוד באיכותו", היה צורך לעבות את מסד הנתונים הזה. את עיבוי מסד הנתונים עשו באמצעות הוספת אימיילים, טלפונים, שדות מידע שונים כגון למשל האם אותו אזרח תומך בהם או לא ומה הוא אכן מוכן לעשות. בשלב הבא התרחש תהליך של טיוב נתונים, שבו מנסים לשפר את איכות המידע שיש להם. עפ"י מנהל קמפיין האינטרנט של הליכוד, הליכוד הפעיל חברות טלמרקטינג שהתקשרו וניסו להשיג מידע "טוב" (דהיינו עדכני, מדוייק ומקיף יותר) על האנשים שהיו במאגר המידע. בעקבות התהליך הזה נוספו לליכוד עוד 50 אלף -60 אלף בתי אב במסד הנתונים.אני מניחה שהיו חוסכים לעצמם עבודה אם פשוט היו לוקחים את מסד הנתונים של קדימה שכנראה דיי דומה לזה של הליכוד.

כך שלב אחרי שלב הליכוד הוסיף עוד ועוד נתונים לגבי האזרחים והגענו למספר "המרשים" של 780 אלף רשומות. כל רשומה היא מידע שונה על כל אחד מאיתנו כאשר מטרת הביניים היא לייצר צבא של מתנדבים ומטרת העל היא הנעה לפעולה ביום הדין, דהיינו יום הבחירות – כלומר ברגע שתנתן הוראה לפעולה תהיה אפשרות לתפעל את צבא המתנדבים הזה.

מה הם יודעים עלי והאם אני מודע לכך?

ניסיתי לדמיין ברוחי את מאגר המידע של הליכוד. איני משלה את עצמי, זהו הבסיס לגיוס אנשים לקמפיינים כמו גם הבסיס למודיעין עסקי וברור לי שכך נהגו גם שאר המפלגות. אולם כמה שאלות שחשוב שתשאלנה – האם המאגר הזה קיבל אישור מטעם רשם מאגרי המידע? האישור עצמו אינו חשוב, כמו תהליך פיקוח על המידע הנאסף לגבי האזרחים השונים, "צבא המתנדבים". האם בתור אזרח, ואולי אפילו אזרח שמוכן להתגייס למען הליכוד, יידעו אותי על המידע הנאסף עלי? מה וכמה? האם יש לי יכולת לבקש להסיר את המידע הזה ממסד זה ? לגבי השאלה האחרונה – כן, ניתן להסיר אותי מרשימות התפוצה, אולם לא, אל תשלו את עצמכם – המידע לא הוסר ולא יוסר ממאגר המידע. לעד ישכון שם. אני אישית (ואיני פעילה פוליטית באף מפלגה) קיבלתי שלושה אימיילים במקביל בנושאים שונים מהליכוד יותר מפעם אחת – מה שמעלה אצלי תהיות לגבי רמת האינטגרציה הבעייתית של מסדי הנתונים שלהם. הכפילות והיתירות מלמדות אותי שהנתונים שלי "נסחרו" או "הועברו/הועתקו" בין גורמים שונים אשר אחראים על היבטים שונים של הקמפיין בליכוד. כלומר רמת הפרטיות של הנתונים שלי (שלהזכירכם, מלכתחילה לא קיבלה את אישורי ואין לי מושג מהיכן קיבלו אותם) שואפת לאפס. אין פרטיות. לא רק שאין פרטיות, הקמפיינרים הופכים בימים הקודמים לבחירות לספאמרים במודע.  מילא פרטיות אפסית בתקופת הקמפיין, בהמשך נראה מה קורה עם הנתונים שלנו היום.

יצירת תכנים בקמפיין לראשות ממשלה

המטרה הראשונה של קמפיין האינטרנט הייתה לייצר תוכן בזמן אמת וכל הזמן וזאת גם כדי ליצור מעין BUZZ סביב המפלגה, סביב ביבי נתניהו והנבחרים, כדי להניע לפעולה מתנדבים וגם להשתמש בו ככלי שיתן מענה לתקיפות מילוליות מצד המפלגות היריבות.

בניגוד לארה"ב שם אזרחים שונים (סלברטאים פחות או יותר) יצרו תכנים בזמן אמת, שירים, קליפים, תכנים שהם ויראליים ברשת, בארץ נראה שאנחנו עדיין נמצאים בחיתולים. אמנם כל אחד יכול לפתוח כרטיס דרך האתר, וליצור קבוצות ומפגשים - מעין תהליך של 'לרדת לעם', אולם התהליך לא אפקטיבי עדיין כי זה לא נעשה בצורה המונית ולא ספונטני מספיק.

איפה היו ההצלחות של יצירת התכנים בקמפיין הליכוד? 1. כשהפוליטיקאים הפכו את הטכנולוגיה של האינטרנט לישירה ולא עברו דרך  יועצים רבים שכותבים בשמם. למשל כשנתניהו צולם ישירות מדבר בוידאו בגובה העיניים וקרא להתנדבות 2. כשהשתמשו בכוח של המשתמשים, למשל כשמתנדבים מהבית השתמשו בטלפוניה דרך הרשת לגייס עזרה ותרומות ובכך חסכו לליכוד כספים רבים. 3. שימוש בהומור בתכנים ובכך היה אפשר להגיע לקהל גדול יותר – למשל נסראללה וציפי לבני חותכים את העוגה של ירושלים.

איפה זה לא עבד ברמה הכללית? 1. תכנים שליליים – למשל המסרים של "ציפי? זה גדול עליה" היו בעייתים מאוד. סני סנילביץ בשלב זה אמר שאנשי הקמפיין של הליכוד רצו קמפיין יותר חיובי ומסרים אלו בעצם הונחתו עליהם בניגוד לרצונם.2. ניסיון לעבוד עם טכנולוגיה סלולרית כאשר אין מספיק ניסיון וידע. 3. המועמדים לכנסת לא באמת חיים את יצירת התכנים היומיומית המקוונת ובעצם לא הם יוצרים את התכנים. פולישוק כבר אמרנו?

החסמים העיקריים ליצירת תכנים בקמפיין אינטרנטי הם: 1) אי אמון מצד המערכת והכרות מועטה עם האינטרנט והמדיה הדיגיטלית. 2) החלטה על הפניית משאבים – האם זה יהיה אינטרנט או שילוט חוצות. מה ישיג את המטרה יותר טוב. 3) קשה להשיג תשומת לב וזמן מצד המועמדים לכנסת ולראשות הממשלה. 4) הפיכת אתר הליכוד והאתר של נתניהו לאחד היא בעייתית לטעמי. חוסר ההפרדה בין האדם לבין האידאולוגיה, העצמת היחיד על פני המפלגה לא עוזרת לדעתי למפלגה שממשיכה ומעצימה את תהליך ההתפוררות שאותו חוות כמעט כל המפלגות.

עתיד הפוליטיקה והליכוד כדוגמא

אחת הבעיות עם קמפיינים זו האשליה שמוכרים לבוחר. האינטרנט רק מעצים את התהליך הזה, בשל יכולתו לתת את ההרגשה לבוחרים פוטנציאליים שאכן אותם פוליטיקאים הם שם עימם באותו רגע ובצורה הכי ישירה שיכולה להיות. הפתיחות והשקיפות נותנת לאנשי הקמפיין ולמפלגה (שלא קיימת כמעט פיזית) הרבה כוח. אבל מה קרה לאתר הליכוד לאחר הבחירות? הכל התנדף. התכנים הפסיקו להיות מיוצרים, 'היד הנעלמה' מאחוריהם נעלמה וכבר איננה. סני סנילביץ, מנהל הקמפיין, לא שולב במערך היועצים הקבוע של ביבי נתניהו, כהוכחה שהטכנולוגיה לאחר הבחירות נחשבת בליכוד פחות. לא רק זאת, אלא גם תקציב מינימלי לתחזוקה נאותה של הקשר עם הפעילים והבוחרים במאגר לא הוקצה וכנראה בפעם הבאה שהם ישמעו מהליכוד זה יהיה בבחירות הבאות.

מה קרה למידע הרב עלינו? איפה הוא נשמר? לדברי סני סנילביץ – המידע עדיין אצל הליכוד. מי משתמש בו? אף אחד כרגע "לצערו". ייתכן והבעיה היא במודעות של הנבחרים שלנו לגבי המשמעות של הפרטיות שלנו. אם אתרגם את הדברים הללו – הליכוד כרגע מחזיק המון נתונים עלי, שאיני יודעת מה הם, ואיני יודעת למי יש גישה אליהם או איזה שימוש יעשה בהם. ומי שומר עלינו מפניהם? מיותר לדבר על אסטרטגיית על בה המפלגה מחליטה בצורה מסודרת מה עושים עם המידע עלינו.

הנה הצעה אחת– אם אכן כמפלגה החלטתם להצטרף לעולם המקוון וגיליתם את כוחו המדהים (אגב אובמה גייס 670 מיליון דולר ורובם היו דרך רשת האינטרנט), דעו כי הבוחרים ומשתמשי האינטרנט אינם פתיים. אם אכן ביקשתם מהפוליטיקאים שלכם להיות שם בכל רגע ובאופן ישיר, אתם לא יכולים להפסיק את זה יום אחרי הבחירות. שכן בפעם הבאה אף אחד לא יאמין. ללא האמון יהיה קשה להחיות את התהליך הויראלי של תמיכה במפלגה. אף אחד לא אוהב להיות פריאר או להחשב כמנוצל. שוב ראו למשל את האתר של אובמה אותו הוא מתחזק באופן שוטף כמו גם הגישה אותה הנהיג לגבי של פתיחות ושקיפות  (לדוגמא ראו את http://data.gov או את http://regulations.gov ). זה לא רק מתק שפתיים זו גם עשיה. וזה חסר בפוליטיקה הישראלית. הייתי רוצה לראות את הפוליטיקה מודעת יותר לפרטיותם של הבוחרים, מחזרת אחרי האזרחים לא רק כשצריך אותם אלא כתהליך קבוע של דיאלוג בין הצדדים, בו באמת מקשיבים לעם.

תהליך אמיתי באינטרנט הוא דו סטרי. פוליטיקאים שמבקשים תמיכה באינטרנט מתחייבים להיות שם גם לאחר הבחירות ולקיים דיאלוג עם הציבור בנושאים הקשורים למילוי תפקידם. למשל, אילו ביבי היה מעלה לדיון את נושא מע"מ על פירות וירקות באינטרנט היה מגיע כבר בתחילת הדרך למסקנה שהגיע בסופה, שהנושא מעורר כעסים רבים. דוגמא אחרת, בימים אלה, הוא יוזם רפורמה במנהל מקרקעי ישראל מתוך כוונה להיטיב עם האזרחים. מדוע אינו משתמש באינטרנט על סוגיו השונים (בלוגים, פורומים, טויטר, פייסבוק וכד') על מנת לערב את הציבור ברפורמה, להעביר לו מידע מדוייק יותר על היקפה ולאפשר יוזמות ציבוריות לתיקונים.

ולנבחרנו (ביבי, ציפי ואהוד) הנה הצעה – המתחיל מלאכה, אומרים לו סיים אותה. הארבע שנים, לכל היותר, בממשלה יגמרו מהר מאוד, ואז תגלו ששוב אתם צריכים את כוח הבוחרים. אלא שהפעם הבוחר לא יהיה שם באותה צורה כמו קודם.