איגוד האינטרנט העלה את הוידאו של המפגש הראשון של קבוצת העניין בנושא משילות האינטרנט וניהול שמות מתחם. במפגש הראשון הופענו: רימון לוי (נשיא איגוד האינטרנט), עו"ד אביב אילון ואני.

תחילה רימון לוי נתן סקירה של מבנה הגופים הבנל"א הקשורים להסדרה של האינטרנט כגון ISOC, W3C ו- ICANN. הנה הוידאו של ההרצאה שלו:

בהרצאה שלי דיברתי על המתח הגובר בין בעלי העניין השונים ותופעה של הסדרה גוברת בנושא האינטרנט בכל הרמות (רמה מדינתית, בינל"א ועצמית), ובעיקר על ההשלכות של מגמות שכאלה.

עו"ד אביב אילון לעומת זאת התלונן על אזלת היד של המחוקק, ועל חוסר ההסדרה המדינתית שגורמת למצב של חוסר ודאות ולמצב בלתי נסבל.

בוב מייסון ואני ערכנו מחקר ובו ניסינו להבין כיצד מנהלים תופשים את הכניסה של דור הרשת (net generation) לסביבת העבודה בארגונים. חוקרים שונים (לדוג' Tapscott) מתיחסים לדור הרשת לאלו שנולדו בין 1978-1994. הם נקראים כך, בשל התפישה של חוקרים את הדור הזה כבלתי נפרד מהסביבה הדיגיטלית (לדוג' כאלה שמבלים את רוב זמנם בין המחשב לאיפוד). יש מינוחים נוספים שניתנו להם ע"י חוקרים –כגון, דור ה-Y, דור המילניום (millenials), ילידים דיגיטלים (digital natives) ועוד. בפוסט הזה אני לא אכנס לויכוח הגדול האם באמת הדור הזה הוא בעיקר דיגיטלי, והאם הם מצדיקים את השמות שניתנו להם. אני גם לא אכנס לביקורת שמדברת על כך שמיון של דור שלם יכול לטשטש הבדלים בין יחידים והמאפיינים שלהם. במקום, אני אתרכז כיצד מנהלים תופשים את הדור הזה.

הטבלה הבאה משווה את הערכים, עמדות, וסגנון של דור הרשת מול הבייבי בומרס (baby boomers) כפי שמדווחים בספרות המקצועית. רבים מההבדלים הללו יכולים לשמש כמקור לסוגיות ולמתחים פוטנציאליים כאשר חברי דור הרשת מצטרפים לארגונים.

המתודולגיה של המחקר בדקה 160 מנהלי מידע ראשיים (Chief Information Officers), מנהלי טכנולוגיה ראשיים (Chief Technology Officers), ומנהלים בכירים אחרים. השתמשנו בכמה שיטות מחקר: פיתוח תרחיש, ראיונות, קבוצות מיקוד, ושאלון מקוון (ניתן לראות כאן מידע נוסף).

זיהינו עשר סוגיות שמנהלים בכירים זיהו ותפשו כמתחים אשר נוצרים בעקבות הכניסה של דור הרשת למעגל העבודה. המתח העיקרי היה סביב הנושא של 'תרבות ארגונית'. בנוסף לכך, מצאנו שהמנהלים הבכירים השתמשו בעיקר בארבע קבוצות של מנגנונים ארגוניים כדי לטפל במתחים אלו: ניהול פרוייקט, טכנולוגיה, כוח אדם ומדיניות. (אני לא ארחיב לגבי חלקים אלו של המחקר, וניתן לקרוא על כך עוד במאמר שכתבנו).

במקום, אני רוצה להתמקד בפוסט בסוגים של אסטרטגיות ניהוליות אשר יושמו ע"י המנהלים הבכירים, בבואם לטפל במה שהם תפשו כמתחים שמקורם בדור הרשת. האסטרטגיות הללו נבדלות במונחים של המעורבות מצד דור הרשת ומהנהלים, הגישה לקבלת החלטות של המנהלים, משך וטווח השינוי, וההשפעות שיש לכך על המשאבים. הטבלה הבאה מראה את הטווח של האסטרטגיות ואת האחוזים לפי שכיחות השימוש ע"י המנהלים הבכירים. שימו לב שמכיוון שהמנהלים הבכירים משתמשים במספר רב של אסטרטגיות או באסטרטגיות מעורבות, סכום האחוזים מסתכם למעל 100%. בנוסף לכך מצאנו שמנהלים בכירים לא מעטים מעדיפים כרגע ל'שבת על הגדר'. דהיינו, במקום לאמץ אסטרטגיה אחת מאלו המוצגות בטבלה, לא לנקוט באף אסטרטגיה ובאף פעולה עדי שהמציאות תחייב אותם לכך.

התוצאות הללו מאירים את המודעות הגוברת של מנהלים בכירים לגבי התבנית החוזרת של המתחים הללו עם אנשים השייכים לדור הרשת. המודעות הגוברת גורמת להם לטפל במתחים אלו בצורה יותר שיטתית. אסטרטגיות אלו יכולים להיות ממופות גם לאורך ציר של דרגת השינוי המבני הארגוני הנדרש.

דרגת השינוי המבני הארגוני

זה המקום לדון בשתי תופעות:

1. העדיפות שמנהלים בכירים נותנים לאסטרטגיות מכוונות מלמעלה-למטה (top-down).
2. ההעדפה של מנהלים לשלוט או בטכנולוגיה או בהתנהגות, בעוד שהם מתעלמים מהערכים והנורמות, שאנו מאמינים יוצרים את הצלע השלישית של משולש בלתי-נפרד.

מעדיפים אסטרטגיות מלמעלה-למטה

באסטרטגיות מלמעלה-למטה המנהלים הבכיריםמכתיבים את הגבולות, המטרות, ובמידה גדולה את התוצאות. האיור למעלה ממחיש את השכיחות של אסטרטגיות מלמעלה-למטה בכל הקשור לטיפול בדור ההמשך: האסטרטגיה הכפייתית/סמכותית, קואופטציה, תגובתית ובמידה מסויימת אסטרטגיית המשא ומתן. הנה ציטוט שממחיש את הגישה של מלמעלה-למטה:

"חייבים ליצור ציפיות ומטרות מאוד ברורות. צריכים לנהל ומיקרו-לנהל הרבה יותר מאשר צריך עם עובדים מדורות אחרים. אנו צריכים יותר הנחיה ע"י אנשים בכירים לגבי כיצד להדריך את העובדים החדשים הללו לגבי כיצד להנפיק תפוקות איכותיות".

ספרות מקצועית מתחום הניהול טוענת כי אסטרטגיות מלמעלה-למטה עלולים להיות לא אפקטיביים בקונטקסט ארגוני כאשר מדובר לטווח ארוך. זה יכול להיות נכון גם בכל הקשור לדור הרשת, ועלול לדרוש מהארגון לבצע שינויים מסויימים. בטווח הארוך, אסטרטגיות מלמעלה-למטה בעלות פוטנציאל לעורר רמות התנגדות גבוהות לנסיונות השליטה, ביחוד בתקופות של שינוי. לעומת זאת, יצירת ותחזוק של תרבות ארגונית מלכד בתהליך המערב את כל בעלי העניין הוא בעל סיכויים גדולים יותר להצלחה בטווח הארוך. בטווח הקצר, אסטרטגיות שמלמעלה-למטה יכולות ליצור תחושת זרות אצל עובדים צעירים, ולהוריד משמעותית את הסיכויים לבנות חזון, ייעוד ותרבות משותפים ואחידים, ומעלה את רמת התחלופה של עובדים. ולבסוף, כאשר מטפלים באתגרים מכיוונים של מלמעלה-למטה, זה מחייב את המנהלים להכתיב התנהגות לא רגילה מצד חברי דור הרשת. ובכך הם מטפלים בימפטומים ולא בבעיה עצמה. דור הרשת עשויים להיות בשלב הראשוני צייתניים, אולם הפערים בהתנהגויות ובערכים ישארו על קנם. פערים בהתנהגות ובערכים במקרים רבים תוביל לדיסוננסים, אשר מאוחר יותר יתורגמו לצורך לשינוי. מנהיגים יבינו שהם יצטרכו לטפל באתגרים העיקריים שוב ושוב, אלא אם הם יפתרו אותם ברמה היותר עמוקה.

נעים קדימה עם המשולש טכנולוגיה-ערכים-התנהגות

פערים דוריים הם לא דבר חדש. ערכים ונורמות התנהגותיות של דורות המשך תמיד היו שונים בצורה מסויימת מכאלה שקדמו להם. בנוסף לכך, רבים מאיתנו כבר מסכימים שטכנולוגיות מידע מעצבות נורמות ארגוניות, ערכים והתנהגות, וגם ההיפך נכון. ואנו גם יודעים שקבוצות לוקחות טכנולוגיה ומתאימים אותה לצרכיהם. בכל אלו אין שום דבר חדש. אז מה בכל זאת חדש?

מה שחדש הוא המידע, התזמון, המהירות, והקרבה של היחס הרקורסיבי בין טכנולוגיות המידע לבין הערכים וההתנהגות של דור הרשת. אנו מאמינים שהבנה וטיפול במתחים שנוצרים כתוצאה מאיך תופשים את דור הרשת, יכולה להיות מושגת רק אם נשתמש בעדשות שמתייחסות לטכנולוגיה, ערכים והתנהגות כמשולש בלתי-נפרד.

אחד הדברים ששמנו לב אליו בנתונים הוא שמנהלים בכירים במקרים רבים שואפים לשלוט במרכיב אחד מהמשולש הזה – או התנהגות או טכנולוגיה, כדי לפתור בעיות ולטפל במתחים. כשמפרקים את המשולש הזה למרכיבים נפרדים ומנסים לפתור בעיות ע"י טיפול כל פעם באחד מהמרכיבים לחוד, הדבר לא יהיה אפפקטיבי בשל הקירבה בין הרכיבים. בנוסף לכך, מהנלים מתעלמים רבות מרכיב הנורמות והערכים. התוצאה היא שהפערים הנתפשים בין המנהלים הבכירים לדור הרשת מתרחבים. אנו טוענים שצריך להתייחס למשולש זה בצורה הוליסטית. חברת המידע גרמה לשלושת הרכיבים הללו לנוע יחד ובאופן מחובר.

הפרוק של המשולש (טכנולוגיה, התנהגות ונורמות) גם עוזרת להסביר את הכישלון של אסטרטגיות מלמעלה-למטה, שבאופן טבעי מתמקדות יותר בהסדרת התנהגות או דרך חוקים ומדיניות או טכנולוגיה. זה לא במקרה שרוב המנהלים בחרו אסטרטגיות מלמעלה-למטה, שכן הן דורשות מינימום שינוי ארגוני ופוליטי בארגון, כיוון שהפשרות הן מינימליות מבחינתם.

ולסיום, שמנו לב גם שמנהלים מתיחסים להתנהגות של דור הרשת (ולהתנהגות הקשורה לשימוש בטכנלוגיות מידע חדשות) ברמת הפרט, ומתעלמים מהנורמות שנוצרות כתוצאה מקבוצות. לדוגמא, מנהלים מאמינים שהם יכולים לאמן יחידים להתנהג לפי חוקי הארגון ושזה יפתור את המתחים הנתפשים על ידם. יחידת הניתוח צריכה גם להיות ברמת הקהילות. רכיב הטכנולוגיה מאפשר תשתית מהירה להיווצרות קהילות. הקהילות הנוצרות מחזקות את הנורמות הקיימות ואת ההתנהגות בצורה שלא הייתה קיימת בדורות קודמים שנכנסו לשוק העבודה. קשה בטווח הארוך לכפות התנהגות רצויה כשמתעלמים מהרמה הקהילתית.

התנועה לחופש המידע עתרה לאחרונה נגד צה"ל בדרישה לאפשר לפונים לקבל את נתוניהם האישיים מצה"ל (נתוני קב"א ונתוני דפ"ר) לפי חוק חופש המידע. אתמול השופטת מיכל רובינשטיין מבית המשפט המחוזי בתל אביב קיבלה את העתירה. הצבא סירב עד כה סירב לתת מידע שכזה לפונים, למרות שהנתונים הללו משפיעים על גורל השירות הצבאי  כמו גם על המשך חייהם של צעירים רבים. באופן אבסורדי, רק כאלה עם נתונים בקצוות - נמוכים או גבוהים היו בעלי סיכוי גבוה לדעת את נתוניהם. בעלי הנתונים הגבוהים בדרך כלל קיבלו זימון למסלולים יוקרתיים כמו קורסי קצינים, טיס וכד' ולכן יכלו להסיק שהקב"א והדפ"ר שלהם גבוהים. ואת בעלי הנתונים הנמוכים לא גייסו, כך שהם יכלו להסיק שהם מתחת לסף הגיוס.

השופטת דחתה אחת לאחת את טענות הצבא. היא דחתה את הטענה שהדבר יפגע בתפקוד הצבא שכן יגרור גל של ערעורים ( וכתבה "החשש כי מספר הערעורים יעלה בעקבות גילוי המידע אינו יכול להוות מחסום למסירתו של המידע"). היא גם דחתה את הטענה שהוצגה ע"י הצבא לפיה מדובר ב"פגיעה של ממש בבטחון המדינה" ( וכתבה "סבורני כי ב"כ המשיבים מיהר להיתלות בסייג זה וללא הצדקה של ממש. תרחיש האימים שהציג בכתבי טענותיו... "לפגיעה אנושה ביכולתו של צה"ל לבצע את תפקידיו ולהגן על ביטחון המדינה"... אינה [כך] מתקבלת על הדעת").

זוהי עתירה חשובה וחדשות טובות לתומכים בחופש המידע.

(הערה אישית - אני מניחה שבפוסט הזה אני אשחה נגד הזרם, שכן עכשו הכי 'פוליטיקלי קורקט' זה לומר שלוקליזציה של שמות מתחם זה דבר טוב. ובכל זאת...).

מה-16 לנובמבר מדינות יכולות לבקש מ-ICANN (האחראית על ניהול שמות המתחם) לרשום את מדינתם בכתב שאינו לטיני במסלול מהיר , ולבקש ליצור לעצמם שמות מתחם מקומיים (IDN - Internationalized Domain Name) בשפה המקומית, דהיינו בעברית.

על פי ההערכות כחצי ממשתמשי האינטרנט כיום אינם דוברים שפות שהן לטיניות. והיתרונות ש-ICANN מנתה לתהליך הזה הוא בעיקר נגישות מקומית לאינטרנט עבור אנשים שלא דוברים אנגלית, ויכולת של חברות לרכוש שמות מתחם רצויים ודומים יותר לשמות בשפת המקום. על פניו נשמע טוב לא?

למרות היתרונות הללו – לדעתי ,החסרונות עולים על היתרונות כאשר מדובר על המצב בארץ .

ראשית, רוב האוכלוסיה בארץ דוברת וכותבת אנגלית, לומדת את השפה כחלק ממערכת החינוך הציבורית (פרט לחינוך החרדי) . אגב לא צריך כאן ידיעה רחבה של האנגלית, אלא רק צורך בלהכיר את השם מתחם, ולדעת לתקתק אותיות אנגליות – למשל www.ynet.co.il. בנוסף לכך, מנועי החיפוש יכולים להגיע לרוב האתרים הללו ללא ידיעת אנגלית כלל.

שנית, ברגע שנבנה מערכת נפרדת לעברית, מצד אחד אולי ננגיש את האינטרנט לאוכלוסיה לא דוברת אנגלית, אולם ברגע שנעשה זאת, אנחנו ניצור אוכלוסיה גדולה הרבה יותר שלא תהיה נגישה לתכנים בעברית.  ואסביר למה אני מתכוונת. כיום אוכלוסיה גם שאינה דוברת עברית יכולה לגשת לחומרים בעברית ולתרגמם בזמן אמת. אם היא לא תוכל להגיע לאתרים באותיות לטיניות, הרבה מהתכנים הלוקליים יהיו חסומים בפניהם. ומבחינתי זהו צעד עוצר נגישות ולא מגביר נגישות.

שלישית, אנו מדינה עם שפות רבות וקהילות שונות רבות. ברגע שתתאפשר לוקליזציה של שם המתחם, הרי שקהילות שונות עלולות לרצות את שם המתחם שלהן בשפת האם שלהן – לדוגמא רוסית, ערבית, אתיופית. ואז יווצר מצב של פרגמנטציה של תכנים – במצב זה, כל קהילה תתקשר לוקלית עם הקהילה שלה, ותהפוך את עצמה ללא נגישה כלפי קהילות אחרות – בתוך הארץ.

החשש שלי הוא שאנו יוצרים פרגמנטציה של התכנים. קהילות תדברנה בתוך עצמן, וכל הכוח המופלא של האינטרנט כחוצה גבולות בעצם יתכרסם בשם הגברת הנגישות, כאשר בפועל אנו חוסמים את הנגישות. יתכן כי לוקליזציה של שמות מתחם הוא דבר שנכון לעשותו ברמה הבינלאומית, ובמדינות שונות, אולם לדעתי המהלך הזה לא יהיה מועיל אצלנו בישראל.

לא בכל יום מצליח מאבק של דעת קהל וארגוני זכויות אדם להשפיע על פוליטיקאים למשוך ממש בדקה האחרונה הצעת חוק שכבר הייתה מוכנה לקריאה שניה ושלישית, ולהביא לפשרה. אך האם זו פשרה אמיתית או אחיזת עיניים שלא פתרה בעיות קשות?

מה היה בחוק הביומטרי?

החוק הביומטרי מטפל בשני נושאים מרכזיים. ראשית, הנפקת דרכונים ותעודות זהות ביומטריים. שנית, הקמת מאגר ביומטרי. באשר לצורך בתעודות ביומטריות, קיימת הסכמה כללית באשר לנחיצותן. המתנגדים לחוק התמקדו בשלילה של המאגר הביומטרי, בין השאר בטיעונים הבאים: פגיעה קשה ובלתי מידתית בפרטיות ויצירת תחושה של 'אח גדול', סיכון בדליפת מידע חלקי או מלא שיעצים את הפגיעה בפרטיות ויהפוך אותה לבלתי הפיכה (כבר היו דברים מעולם במאגרים ממשלתיים), עלויות כלכליות וסיכונים ביטחוניים. המתנגדים הטילו ספק בתועלות שניתן להפיק מהמאגר הביומטרי וטענו שגם אם יש יתרונות מסויימים הם בטלים בשישים לעומת הסיכונים.

מה תוקן? עולם של פשרות

המתנגדים לחוק הביומטרי הצליחו לשכנע את מקבלי ההחלטות שהקמת מאגר ביומטרי היא חסרת תקדים, שכן אין אף מדינה בעולם הדמוקרטי אשר מחייבת את כל אזרחיה להכלל במאגר ביומטרי שנועד לשימושים שונים. המתנגדים הצליחו לשכנע כי הקמת המאגר היא צעד נמהר שעומד להתקבל ללא בחינה ובדיקה ראויות. לעומת זאת הם לא הצליחו לשכנע בצורך לדחות ולגנוז לחלוטין את יוזמת המאגר. נתניהו מינה את מזכיר הממשלה, ע"וד צבי האוזר, לרכז ועדת שרים שהייתה אמורה להגיע לפשרה ולהסכמות בדבר שינויים בהצעת החוק. בשלב הראשון בוטלה ההצעה להקים מאגר ביומטרי קבוע ובמקום זאת הוסכם על הקמת מאגר זמני וולנטרי לשנתיים. שנית, סוכם שלא תיפגע זכות מזכויותיו החוקיות של אדם (לדוגמא חופש תנועה) אם סרב להכלל במאגר הביומטרי. למותר לציין כי מרגע שגובשו ההסכמות שבו והופעלו לחצים שהביאו בתורם לשינויים נוספים.

בפשרה שהושגה בשלב השני בוועדת השרים נוצקו ארבעה יסודות, חלקם בעייתי מאוד.

ראשית, לא נותק הקשר בין המאגר לבין תעודות הזהות והדרכונים הביומטריים. דהיינו, היה ואזרח ירצה להנפיק תעודה ביומטרית הוא יאלץ להירשם במאגר. זוהי כמובן בעייה קשה שייתכן ותביא בפועל לאילוצם של אזרחים להצטרף למאגר בניגוד לרצונם. משרד הפנים נאבק על הכללת יסוד זה בפשרה מתוך כוונה לכפות על אזרחים להיכלל במאגר בניגוד לדעתם.

שנית, אם תהיה פגיעה בזכות, משרד הפנים יצטרך למנוע את הפגיעה. עם זאת, משרד הפנים הבהיר בדיונים שישתדל שלא להנפיק תעודה ביומטרית כפתרון חלופי וזאת כדי לא לתת תמריץ לאנשים שלא להכלל במאגר.

שלישית, סוכם כי התניית היכללות במאגר לצורכי מענק שרותי ממשל יעילים לא תיחשב לפגיעה בזכות. כך יוצא כי כדי לזכות בשירותי ממשל מקוונים יאלצו אזרחים להיכלל במאגר הביומטרי בעל כורחם.

רביעית, בתום שנתיים יפקע המאגר הביומטרי אלא אם יזכה לאישור ועדות שרים, ועדות כנסת ומליאת הכנסת . עם זאת השמדתו תתרחש רק לאחר ארבע שנים.

לעומת התנגדות לחוק מצד ארגוני זכויות אדם, וחברי כנסת, בלטו הלחצים הכבדים של שר הפנים לשעבר, מאיר שטרית, ושר הפנים הנוכחי, אלי ישי, שנעזרו בפקידי משרד הפנים ומשרד המשפטים כדי להביא לסיכום דברים בעייתי.בעוד שניתן היה לצפות שמשרד המשפטים, שמחוייב להגן על פרטיות האזרח, יוביל את ההתנגדות למאגר הביומטרי בתוך הממשלה, הפתיע המשרד בתמיכה בעייתית במאגר.

פשרה או קומבינה?

מזכיר הממשלה יזכר במאבק הביומטרי כמי שהצליח להמתיק את רוע הגזרה ומבחינתו נתן פתח הוגן לשני הצדדים לבחון את הבאות בעוד כמה שנים. אולם הפשרה הינה דחיית ההכרעה בשנתיים ויש בה בעייתיות רבה. הפקידות של משרד הפנים מודעת לכך שמרגע ויבנה מאגר, יהיה מאוד קשה לבטל את הסטטוס קוו הזה. כך יהפוך מאגר זמני לקבוע תוך פגיעה קשה בזכויות לפרטיות. החרב אמנם הוסרה, אך לא הוחזרה לנדנה.

מאגר ביומטרי הינו פיתרון רע. הפשרה הינה פיתרון חלקי אך לא מספק. הקואליציה של המתנגדים חייבת לעקוב מקרוב בתקופת הבדיקה של המאגר הזמני אחר מהלכיה של הממשלה ופקידי משרד הפנים, על מנת לוודא שאין מנצלים את הפתח שנוצר להכנסת מאגר ביומטרי של קבע בשלבים.

רק ימים יגידו האם ממשלת ישראל פעלה בתום לב על פי מתווה הפשרה או שהייתה כאן עוד קומבינה מצידם של יוזמי המאגר להדוף את הלחצים הציבוריים ולהציע פשרה שתתברר בהמשך כאחיזת עיניים.

[המאמר התפרסם במקור ב- YNET]

הבלוג Wired to Share פרסם את ההמלצה שלו לעקוב אחרי עשרת הבלוגים הבאים העוסקים בנושא ממשל 2.0 (Gov 2.0). והנה הרשימה:

Maxine Teller – MiXT Media

Ari Herzog – AriWriter

Steve Radick – Social Media Strategery

Jefferey Levy – Government 2.0 Beta

Mark Drapeau – Cheeky Fresh

Gwynne Kostin – On Dot-Gov

Andrew Kryzmarzick – Generation Shift

Nick Charney – CPSRenewal

Craig Newmark – CNewmark

Marylin Clark – Hello Happy Pitbulls

]]> http://ekarine.org/heb/2009/11/gov2-0blogs/feed/ 0 http://ekarine.org/heb/2009/10/icann/ http://ekarine.org/heb/2009/10/icann/#comments Thu, 01 Oct 2009 22:59:11 +0000 ‫karineb‬ http://ekarine.org/heb/?p=240

היום ICANN (הרשות האחראית על שמות המתחם ברשת האינטרנט) חתמה על מסמך הבנות חדש עם ארה"ב (מאוד מומלץ להסתכל על הסרטון הקצר בדף). המסמך החדש הוא תחנה נוספת ברפורמות אותן התחילה ICANN לפני כשש שנים. מטרת הרפורמה הייתה להפוך את ICANN ליותר עצמאית (ובמילים אחרות, פחות תלויה בארה"ב), ליותר שקיפה (היו תלונות רבות לגבי חוסר השקיפות שלה), וליותר שוויונית (כלומר שמועצת המנהלים של ICANN תכלול גופים שונים מרחבי העולם).

במסמך ההבנות החדש הושגו הסכמות לגבי שלושה דברים עיקריים:

1. הוסכם על מערכת יחסים ארוכת שנים שתמשיך עם ארה"ב.

2. הוסכם כי המטה של ICANN ישאר תמיד באדמת ארה"ב.

3. ICANN התחייבה ליצירת מנגנוני דיווחיות (accountability) נאותים. השינוי הגדול הוא שאת הדיווחיות ICANN מעתה תצטרך לתת לכל הגופים החברים, כלומר באופן גלובלי ולא רק לארה"ב כפי שעשתה עד היום.

במילים אחרות, ICANN אמנם צעדה צעד אחד כלפי עצמאות, ואולי ארה"ב לא אוחזת יותר את ICANN  אחיזת דב, אולם אין ספק שגם עם ההסכם החדש ישנה אחיזת "דובון".

לקריאה נוספת: מילטון מולר כתב פוסט מפרט לגבי מסמך ההבנות.

להורדת השוואה בין-מדינתית של מאגרים ביומטריים בפורמט אקסל

המחקר שלהלן נערך עבור יום העיון שנערך בנושא במרכז הבינתחומי בתאריך 12 לאוגוסט 2009 בהשתתפות השר מיכאל איתן, השר אלי ישי, חה"כ מאיר שטרית, פרופ' אלי ביהם, עו"ד חיים רביה ודר' קרין ברזילי-נהון.

להלן ההרצאה כפי שניתנה -

בחודש יולי 2009 ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת בראשתו של מאיר שטרית שקדה על הצעת החוק "הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע" הידועה בשם הפופולרי 'חוק המאגר הביומטרי'. הרבה פעמים במהלך הדיונים הובאו לדיון מספרים ונתונים שונים מרחבי העולם. אנשים שונים השתמשו בשמות מדינות ובתהליכים המתרחשים שם בנושא על מנת להביא סימוכין לתמיכה או לאי-תמיכה בקיומו ופעילותו של מאגר ביומטרי. הועדה הוצפה במקרים רבים במידע לא מדוייק, מטעה שלעיתים מגמתי ועל כן היה לי חשוב לבדוק את הדברים מקרוב. רציתי להודות לצוות ה- Identity Project ב- London School of Economics, שעזרו לי בהשגת נתונים עדכניים.

אתחיל מהסוף –

כיום אין אף מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע ביומטרי ללא הסכמה של כלל אזרחי המדינה או תושביה. ומצב זה לא נוצר במקרה כפי שנראה בהמשך.

ההשוואה שלי כללה מדינות אשר הוזכרו בדיוני ועדת המדע והטכנולוגיה ולהם תוכנית ביומטרית. ההשוואה התייחסה בין השאר להנושאים הבאים:

1. מה היקף התכנית הביומטרית ואיזה אחוז מהאוכלוסיה היא כוללת
2. האם יש מאגר ביומטרי לתכנית
3. האם התכנית היא בגדר חובה או רשות
4. מה מטרת התכנית או לאיזה שימוש המאגר נבנה (אם הוא קיים)
5. מי הגורמים עם גישה למאגר
6. פרוצדורות הקשורות למאגר
7. באיזה שלב בתהליך התכנית נמצאת

הצעת החוק המוצעת בישראל מדברת על תוכנית הכוללת את כלל האוכלוסיה, את הקיום של מאגר ביומטרי, שהוא חובה, שנבנה לשימושים שונים (הגירה, למטרות אכיפת חוק וביטחון, ושהוא מאפשר גישה לגורמים מאושרים שונים. השילוב של חמשת האלמנטים הללו גם יחד לא קיימים כיום באף מדינה דמוקרטית ומערבית.

מדינות עם תכניות ביומטריות המיועדות לכלל האוכלוסיה

יש כיום מדינה אחת עם תוכנית ביומטרית לתעודת זהות לכלל האוכלוסיה ושהתכנית הינה חובה. מדינה זו היא הונג קונג. בשונה ממה שנכתב במחקר שנערך ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת אין בהונג קונג מאגר ממשלתי ביומטרי קבוע אלא מאגר זמני שנועד להפקת התעודה. מיד לאחר הנפקת התעודה הנתונים נמחקים. כמובן שאי קיומו של המאגר נעשה במודע.

יש רק עוד שלוש תוכניות המכוננות לכלל האוכלוסיה בעולם המערבי – בצרפת, באנגליה וביפן. בשלוש מדינות אלה המאגר הוא רשות ולא חובה בניגוד להצעת החוק בישראל. בצרפת מדובר בתעודת זהות אלקטרונית למי שרוצה. התכנית הראשונית דיברה על כך שהמאגר יהיה עם גישה לגורמים שונים של אכיפת חוק בצרפת. בעקבות ביקורת ציבורית ביטלו את הגישה לגורמים השונים והוחלט כי תינתן גישה רב במסגרת הליך משפטי. כמו כן בוטלה הדרישה לחייב כל אזרח לשאת ת"ז. ההערכה של משרד הפנים הצרפתי היא שמכיוון והתעודה היא רשות, אחוז הנרשמים למערכת יהיה זעום. זהו מצב שונה מהצעת החוק בארץ בו מדובר על מצב של ובה ועם גישה רחבה יותר לגורמים שונים. המקרה השני המכוון לכלל האוכלוסיה הוא אנגליה, שהחלו בניסיון לבצע תכנית ת"ז לאומית. החוק אושר בשנת 2006 ומתוכנן להיות בארבעה שלבים. עד 2009 הזרים אמורים להכנס למאגר ללא בחירה (ההערכה היא כי מדובר ב-8.5% מהאוכלוסיה). באם נהפכו לאזרחים יש להם זכות למחוק את הנתונים הביומטריים על עצמם. מ-2010 צעירים יוכלו לתת את נתוניהם בצורה וולנטרית, ומשנת 2011/2 התכנית תפעל לגבי האוכלוסיה הכללית בצורה וולנטרית. הרעיון שעמד מאחורי התכנית היה לשלב בין גורמים לש ביטחון לאומי, מניעת פשע והגירה. כתוצאה מביקורת ציבורית, הקמת המאגר הוקפאה כרגע. וגם באנגליה ההערכה היא שאחוז הרישום הצפוי יהיה זעום בשל היותו וולנטרי. ביפן מערכת ה- Juki Net לא אוגרת נתונים ביומטרים או נתונים היסטורים במאגר, והשיתוף במערכת מלכתחילה נתון לשיקולן של המועצות המקומיות.

פספורטים ביומטריים ומאגרים ביומטריים ספציפיים

הונג קונג, אנגליה, צרפת ויפן הינם ארבעת המקרים הקרובים ביותר למקרה הישראלי. כעת נמשיך לדוגמאות שונות שהועלו רבות בדיוני ועדת המדע והטכנולוגיה.

בעולם יש שני סוגים של תכניות שיכולות להתממש עם קיומו של מאגר ביומטרי:

1. מדינות המיישמות פספורט ביומטרי (e-Passport). כתוצאה מהנחיות של האיחוד האירופאי, רשויות ההגירה האמריקאיות ואיגוד התעופה הבינל"א (ICAO), מדינות רבות עוברות ליישם פספורט ביומטרי.
2. הקמת מאגרים ביומטריים במדינות שונות למטרות ספציפיות – חשודים, מקלט לפליטים, מעבר גבולות וכד'.

לגבי הפספורטים הביומטריים בועדה הושמעה הרבה פעמים הטענה שאין להתייחס לפספורטים ביומטריים כמסמכים של רשות מכיוון שבעידן המידע כולם זקוקים לפספורטים. ועל כן ההנחה היא כי בעוד 10 שנים ל-80% מאוכלוסיה זו יהיו תחת מאגר. זהו נתון שגוי שכן יישום של פספורט ביומטרי לא מחייב קיומו של מאגר ולמעשה רוב המדינות מיישמות את תכנית הפספורטים הביומטריים שלהם ללא מאגר. הסטנדרטים המוצעים ע"י רשויות ההגירה האמריקאיות, האיחוד האירופי וה- ICAO לא מדברות כלל על מאגר. עבורם מספיק האימות של האדם עצמו על מול הכרטיס החכם בדרכון המכיל את נתוניו.

מהמדינות המיישמות תכנית פספורט ביומטרי יש כיום רק למדינה אחת מאגר ביומטרי וזו אוסטרליה. אוסטרליה החלה להשתמש במאגר זה ב-2005 אולם בעקבות ביקורת ציבורית אוסטרליה עצרה את העברת הגישה של המאגר הזה לגורמים השונים מהגורמים האמונים על מעבר הגבולות. שתי המדינות הנוספות שמתכננות בעתיד פספורטים ביומטריים עם מאגרים הן שוויץ וצרפת. בשוויץ הנושא עבר במשאל עם ברוב דחוק של 50.14% בחודש מאי 2009 והתכנון היא כי יהיה מיושם עד שנת 2010/11. התכנית אמורה לפעול בשיתוף פעולה עם רשויות העוסקות בקוברנות תאונה ואסונות טבע. בצרפת הנפקת הפספורטים הביומטריים החלה ביולי 2009 וכעת הוא פועל ב-2000 עיריות מבין 3500 העיריות הקימות. במקרה הצרפתי לעומת זאת המאגר ישמש את מעבר הגבולות בלבד.

רוב המדינות המיישמות פספורט ביומטרי הן דווקא ללא מאגר ביומטרי. לדוג' – פורטוגל, הולנד, קנדה וגרמניה. הגרמנים למשל במודע בחרו שלא לאגרו נתונים ביומטריים במאגר בשל חשש מניצול כוח לא ראוי ע"י השלטון באמצעות המאגרים.

ולבסוף קיימות מדינות אשר בעלות מאגרי מידע ביומטריים למטרות ספציפיות. מאגרי מידע שכאלה הם רבים יותר מכיוון שהם כוללים אחוז קטן באוכלוסיה או סקטור והן בדרך כלל בגדר חובה. דוגמאות לאלו ניתן למצוא במאגר ה- DNA באנגליה שכולל חשודים בפלילים שהם כ-5.2% מהאוכלוסיה, מאגר IAFIS של ה- FBI האמריקאי שכולל חשודים, מאגרים של זרים המבקשים אשרה או מקלט כמו בארה"ב, האיחוד האירופי וצרפת.

לגבי התהליך המתנהל במדינות השונות – לא במקרה הרוב המכריע של המדינות לא יישמו את נושא מאגר המידע הביומטרי. המעשה הזה נעשה במודע, וזאת למרות שחלק מהמדינות אישרו את זה מבחינה חקיקתית. הסיבה היא פחד מנתינת כוח פוליטי רב מדי לגופים ממשלתיים וחלקן בשל דיון ציבורי מתמשך בעניין.

יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בדיונים על הצעת החוק התבטא "אני אומר לכם, אל תעשו דמון כי זה לא דמון [שד]. אנחנו לא ממציאים את הגלגל מחדש. אנחנו לא מדינה שונה מיתר המדינות בעולם." מהסקירה דלעיל נראה כי ישראל היא כן שונה מיתר המדינות.

[התפרסם במקור ב"העין השביעית"]

עשר סיבות מדוע חוק המאגר הביומטרי רע לקופת המדינה, רע לזכויות הפרט, רע לאזרחים, רע לביטחון ורע לדמוקרטיה

דברים אלו נכתבים לפני ההצבעה לקריאה שנייה ושלישית בכנסת על הצעת חוק המאגר הביומטרי (ובשמו הרשמי: "חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע"). בתמצית – מדובר בהצעת חוק המעגנת את ההסדרים שיאפשרו זיהוי ואימות זהות של תושבים באמצעות דרכונים ותעודות זהות חדשניות שיכללו נתונים ביומטריים. כמו כן כולל החוק הקמת מאגר שיכיל נתונים ביומטריים של כלל תושבי מדינת ישראל.

בנתונים ביומטריים הכוונה היא לנתונים שנלקחים מגופו של אדם, כגון מקרנית העין, מקצות האצבעות, מתווי הפנים, מהקול וכיוצא בזה. החוק מתייחס לשני נתונים ביומטריים: טביעת אצבעות ותצלום של תווי הפנים.

ערוצי התקשורת המסורתית כמעט שלא סיקרו את הנושא, ולכן לא התעוררה חזית התנגדות סוחפת מצד רבים ליוזמה הממשלתית בענין זה. אם תשאל את האדם ברחוב, הוא יאמר לך שאין הוא יודע במה מדובר, או שאין זה מעניינו. עיקר ההתנגדות לחוק הגיעה דווקא מתקשורת האינטרנט, מאנשי טכנולוגיה, בלוגרים וגולשים רבים. אלא שהנושא נוגע לכל תושב בישראל, ולאו דווקא לפעילים בעולם האינטרנט. תוצאות יישומו של החוק יפגעו בכולנו.

אגירת נתונים במאגר מידע ביומטרי תביא לנזק חברתי, אישי, בטחוני ומדיני שיהיה גדול לאין שיעור מהתועלת שיביא במניעת פשיעה וזיופי זהות ובחשיפת פשעים. זאת, להבדיל מהנפקת תעודות זהות חכמות שיכללו נתונים ביומטריים, שלה מתנגדים מעטים. מדוע ייגרם נזק כה גדול?

ראשית כל, כולנו נוחזק כחשודים. המאגר משמש בין היתר לזיהוי – כלומר המערכת מחפשת התאמה בין הנתונים הביומטריים שלנו ובין אלו השמורים במאגר. המערכות הללו אינן מדויקות, ועל כן לכל טביעת אצבע יש סיכוי שיהיו טביעות אחרות הדומות לה. תארו לעצמכם שתובאו לתחנת המשטרה יחד עם מאות אחרים חפים מפשע רק כיוון שטביעת אצבעותיכם היו "דומות" לאלו שזוהו למטרה פלילית? עצם העובדה שכל ישראלי יוחזק כחשוד אמורה לייצר אי-נוחות גדולה.

שנית, בניגוד למה שנהוג לחשוב, המאגר לא יעזור בצורה משמעותית לפתרון פשעים. מעולם לא הובאו לדיונים על החוק בוועדת המדע והטכנולוגיה נתונים או הערכות על היקף הפשעים שייחשפו כתוצאה מקיומו של המאגר הביומטרי. וזאת כשלמשטרה כבר יש ממילא מאגר של טביעות אצבע של מי שנקשרו במעשים פליליים ("המאגר הפלילי"). נוסף לכך, מאגר ביומטרי עלול להביא לפגיעה באנשי החוק והביטחון, שכן הוא יכול לגרום לזיהוי של סוכנים משטרתיים או חשאיים.

שלישית, מאגר כזה – שילוב של טביעות האצבע והתמונה של כלל התושבים, הזמינים לכל-כך הרבה גורמי ממשל – לא קיים באף מדינה. מדוע אנו צריכים להיות אור לגויים דווקא בדבר כל-כך שנוי במחלוקת? ומדוע מדינת ישראל צריכה לתפוס את המקום הראשון כמדינת מעקב ומשטרה?

רביעית, ישראל היא מדינה קטנה, ולכן הסכנה להגנה על הפרטיות גדולה ממילא. מי ערב לנו שהאנשים הרבים כל-כך שלהם גישה למאגר המידע לא ישתמשו בו לצרכים אחרים? רק לאחרונה שמענו על שוטרים שנחשדו בחדירה למאגר הנתונים המשטרתי כדי להשתמש בו לצרכים של האוליגרך שהעסיק אחד מהם, וידועה הקלות שבה דולף מאגר הנתונים של משרד הפנים, הזמין לכל מי שברשותו תוכנה לשיתוף קבצים.

חמישית, עלויות הפעלת המאגר ותחזוקו הן מיליוני שקלים לשנה, ותפעולו יצריך הקמת רשות מיוחדת.

שישית, תיאוריות פוליטיות של מדע המדינה והמשפטים טוענות כי עצם קיומו של מאגר כזה מביא לפגיעה בהרגשת הפרטיות של תושבי ישראל, זאת ללא קשר אם אותו מאגר מוחזק במקום מוגן אם לאו.

שביעית, בניגוד למה שאומרים לנו נציגי משרד הפנים, ניתן לאמת זהות גם ללא מאגר ביומטרי. ממילא האימות הראשוני של התושבים לצורך הקמת המאגר יהיה ללא שימוש במאגר (שהרי הוא איננו קיים). ובאשר למי מי שיש בידיו תעודת זהות דיגיטלית, ברגע שתיושם בישראל תעודת זהות חכמה, יהיה ניתן לבטל אוטומטית את הכרטיס אם יתברר שמדובר בתרמית.

שמינית, במקרה של דליפת נתונים או פריצה למאגר, יחל מסחר בטביעות אצבעות שיגרום לפגיעה קשה בפרטיותם של אנשים, ולא רק בפרטיותם. תארו לכם מצב שבו עיתונאים, בלשים פרטיים או אנשי העולם התחתון שיחזיקו במאגר ישתמשו בו כדי לנסות לאתר מושאי סיקור, בעלים בוגדים או עבריינים יריבים.

תשיעית, כי לא נבדקו אלטרנטיבות. לא נעשתה בדיקה מקצועית מקפת של הנושא ולא תחקיר באשר לפתרונות טכנולוגיים אלטרנטיביים. אם בוחנים את הדיונים בוועדת המדע של הכנסת, האחראית על חקיקת החוק או דחייתו, ניתן לראות כי המומחים הטכנולוגיים הבלתי תלויים שנכחו בוועדה (כמו פרופ' אלי ביהם, דורון שקמוני, דורון אופק והחתומה מטה) דווקא כן מאמינים כי ניתן להשיג את המטרות שלשמן נחקקה הצעת החוק בלי ליצר את המאגר.

עשירית ואחרונה, הליך החקיקה לא היה שקוף דיו, ולא הוקדש די זמן לבירור כל האלטרנטיבות הראויות להקמתו של מאגר ביומטרי.

מהלך החקיקה היה דורסני, מהיר ודחוס

על הסיבה העשירית לעיל ראוי להתעכב. אין ספק כי נעשתה עבודה מרובה בקידום החוק, בעיקר של ח"כ מאיר שטרית (ראו את הצהרתו על עבודה מאומצת של שעות על גבי שעות בכל יום). אולם מהלך החקיקה היה דורסני, מהיר ודחוס בזמן, ללא מתן אפשרות להצגת אלטרנטיבות למהלך החקיקתי. חברי-הכנסת החברים בוועדת המדע לא היו נוכחים כמעט באף אחד מהדיונים, וכך אושרה הצעת החוק בוועדה כהכנה לקריאה שנייה ושלישית ברוב קולות של חבר-כנסת אחד בלבד (שטרית) מול אפס (אף אחד מחברי הוועדה).

נוסף לכך, הדיון במאגר הביומטרי שולב ללא הצדקה בנושא אחר, תעודות הזהות החכמות, שלגביו, כאמור, שררה הסכמה. היה ברור למי שהריצו את הצעת החוק כי השילוב בין הנושאים באותו דיון יעלה את הסיכוי לאישורו של החוק הביומטרי, הנתון לביקורת רבה.

בעיה אחרת היא האתיות בתהליכי החקיקה וניגוד אינטרסים ציבורי. ח"כ שטרית הוביל את הצעת החוק בעת שהיה שר הפנים בממשלה הקודמת, ולכן לא ראוי היה כי ימשיך לעסוק בנושא זה בתפקידו החדש כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת. תפקידו של המחוקק בכנסת הוא לאזן אינטרסים שלטוניים עם שמירה על זכויות הפרט. כאשר הכנסת מיוצגת בהליך חקיקה על-ידי מי שכיהן כשר הממונה, מופר האיזון בין הרשות המבצעת למחוקקת. במקרה זה, צורכי משרד הפנים הועדפו על הזכות לפרטיות.

הליך החקיקה התאפיין גם בהעדר נתונים בסיסיים חיוניים. למשל, גם משרד הפנים וגם המשטרה לא הצליחו להביא לדיון נתונים מדויקים שיכולים להצדיק את הקמתו של המאגר הביומטרי. הנתון היחיד שחזר והופיע היו 350 אלף תעודות זהות מזויפות בישראל. כל המומחים הבלתי תלויים בוועדה העידו כי בעיה זו ניתנת לפתרון אופטימלי גם ללא מאגר ביומטרי.

ולסיום, העובדה כי מיטב אנשי האקדמיה, כתבי העיתונות ומומחי האינטרנט התגייסו למאבק נגד המאגר הביומטרי יכולה ללמד אותנו שלפנינו בעיה אמיתית של פגיעה בזכויות אדם. זוהי שעתה של הכנסת לחשבון נפש; זוהי שעתה של מדינת ישראל להגן על עצמה כדמוקרטיה. מה חבל שהתקשורת המסורתית, רובה לפחות, אינה שותפה לדאגה הזו ואפילו אינה מגלה בה עניין ממשי.