היום הוגשה עתירה לבג"צ 1516/12 על ידי האגודה לזכויות האזרח, התנועה לזכויות דיגיטליות, דורון אופק ועל ידי כנגד החוק להקמת המאגר הבימטרי

העתירה דורשת לבטל את הסעיף בחוק המורה על הקמת המאגר היומטרי ואת הצו המורה על הפעלת הניסוי-הפיילוט למאגר. אנו טוענים כי ניתן להנפיק תעודות זהות "חכמות" עוד היום ללא קשר למאגר. הקמת המאגר מסכנת את בטחון הציבור, פוגעת קשות בזכות לפרטיות ודליפתו תגרום לנזק בלתי הפיך.

החוק נחקק במטרה למנוע זיוף תעודות זהות – מטרה חשובה וראויה - אך המאגר ביומטרי מרכזי אינו נחוץ וגם לא נועד למנוע זיוף של מסמכי זיהוי. לשם כך די בהנפקת תעודות עם שבב אלקטרוני שבו מוטבעים נתונים - ביומטריים או אחרים. "הממשלה כרכה שלא לצורך את התכנית להקמת המאגר ביחד עם ההנפקה של תעודות זהות 'חכמות'. העתירה אינה מכוונת נגד מסמכי הזיהוי ה'חכמים' וגם לא נגד הכוונה לשלב בהם נתונים ביומטריים, אלא רק נגד אגירתם של אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במאגר מידע מרכזי."

בעתירה מציינים עורכי הדין אבנר פינצ'וק מהאגודה לזכויות האזרח ויהונתן קלינגר מהתנועה לזכויות דיגיטליות, ש"מאגר המרכז מידע ביומטרי של כל תושבי המדינה הוא משאב מידע רגיש ואדיר, המהווה מנגנון מעקב ושליטה חסר תקדים. הוא מסב פגיעה קשה ובלתי נחוצה לכבוד האדם, לחירותו ולזכותו לפרטיות. הוא חותר תחת אושיות הדמוקרטיה, ובנוסף הוא מהווה סכנה לשלום הציבור ולביטחונו.

כזכור, החוק להקמת המאגר הביומטרי התקבל בכנסת בדצמבר 2009, אך בעקבות מאבק ציבורי עיקש הוא הותנה בניסוי "וולנטרי" שאמור לבחון את נחיצות המאגר ואת אופן השימוש בו. בעתירה אנו מבקשים לבטל הצו המורה על הניסוי הביומטרי, מה שמכונה "הפיילוט", וטוענים שהוא יוצר בדיקה למראית עין בלבד וכי התוצאות ידעות מראש. הצו אינו מפרט את הנושאים שהכנסת ציוותה לבדוק, וממילא לא קובע את המדדים ואת הערכים שילמדו על הצלחת הבדיקות. הפיילוט "נתפר" על-ידי משרד הפנים ורשות האוכלוסין ומנוהל על ידם באופן שיאפשר להם להציג "הצלחה" למראית עין, ולפקח בעצמם על תכנון הפיילוט, ביצועו ותוצאותיו.

להבדיל מישראל, מדינות רבות בעולם נסוגות מהרעיון של הקמת מאגר ביומטרי. כך, החליטו לאחרונה הממשלה ההולנדית וגם הבריטית לחסל את המאגר הביומטרי ולמחוק את הנתונים הביומטריים מחשש לנזק בלתי הפיך. גם ממשלת גרמניה, המנפיקה דרכונים ביומטריים, דואגת שלא לרכז את הנתונים במאגר מרכזי מחשש לריכוז סמכויות וכוח.

רשות האוכלוסין מנסה להפחיד ולשכנע את הציבור שלא לצורך כמה כדאי לו לקחת חלק בניסוי הביומטרי וכמה בטוח יהיה המאגר. היא רק שוכחת לציין שבעידן הויקיליקס וההאקרים אין כזה דבר מאגר הבטוח מפני דליפה. הפגיעות הצפויות, אם וכאשר יזלוג מידע מן המאגר, רק מחמירות את עוצמת הפגיעה שהוא ייסב לפרטיות הציבור בעצם קיומו.

* גילוי נאות - לכל אלה שחוששים שבעצם כתיבת פוסט זה בעצם אני חושפת את ר' - בעת כתיבת שורות אלו, אם מחפשים במנוע החיפוש  כפי שהדגמתי, התוצאות לא יתנו יותר את שמה של ר'.  מנועי החיפוש עדכנו את המידע. חיכיתי כיממה לפני הפרסום של פוסט זה עד שמנועי החיפוש יתעדכנו, כדי שלא לסכן את פרטיותה של ר'.

היום, היועמ"ש דחה את בקשת פרקליטיה של ר' שלא לזמן אותה למסור עדות בנציבות המדינה על ההטרדה לכאורה (אולי אף מינית)  מצד ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, נתן אשל. פרקליטיה כתבו, "התייצבות למתן עדות מהווה פגיעה מצערת ומיותרת בפרטיותה". פרקליטיה גם בנוסף כנראה נערכים להלחם באלה שחושפים את שמה באינטרנט. להלחם בבלוגים זה פשוט, אבל איך מורידים מידע ממנועי חיפוש וארכיבים? כאן זו כבר מלחמה אבודה. הדבר משול לנסיון לכבות שריפה שמאיימת להשתולל עם דלי מים יחיד.

הערה צדדית - אין ספק כי לציבור יש זכות לדעת את הפרשה שכן מדובר בעובד בכיר בלשכת רוה"מ, שהינו דמות ציבורית. אולם זכות הציבור לדעת את הפרשה, לא כוללת בתוכה את חשיפת שמה של ר'. ר' אינה דמות ציבורית, ולציבור לא תשנה העובדה אם ר' קוראים לה רוחמה או רחל. הוספת שמה לא תשנה את עובדות ופרשנות הסיפור,  ועל כן זכותה לפרטיות עולה על זכות הציבור לדעת בכל הקשור לשמה. 

אולם נושא הפוסט אינו זכות הפרטיות אל מול זכות הציבור לדעת. הפוסט דן בההסדרה העצמית של העיתונות הכתובה והאלקטרונית שלא לחשוף את שמה של ר',ֿ ובמילים אחרות, הצנזורה העצמית אותה השיתו על עצמם כלי התקשורת. כשבדקתי האם הוצא צו איסור פרסום, עיתונאי בכיר אמר לי "אין צו. [זוהי] החלטה וולנטרית של כלי התקשורת מתוך החשש שתהפוך לקורבן עבירת מין ואז כבר יהיה מאוחר מדי לחזור מחשיפת שמה. אגב, גלובס חשפו אותו [את שמה] בהתחלה". כלומר, כלי התקשורת במודע, בחרו לשמור על פרטיותה של ר'.

מכיוון שאני חוקרת פוליטיקה של המידע, עניין אותי עד כמה ההסדרה העצמית הזו אכן חזקה ועובדת. לשם כך חיפשתי במנוע החיפוש של גוגל מאמרים שהחילו את שמה של ר'. ואכן גיליתי כל אמצעי התקשורת שמרו על האנונימיות של ר'. חלקם אמנם עשו זאת בדיעבד, אך נראה כי ההסדרה העצמית עובדת: כך למשל שמה שהופיע  בעיתון גלובס, ותמונתה בעיתון הארץ אינם מופיעים בגרסא האלקטורונית. אמנם יש בלוג אחד או שניים שעדיין חושפים את שמה, אולם ככלל ההסדרה העצמית אפילו הורחבה לרשתות החברתיות ולבלוגים, מעבר לכלי התקשורת המסורתיים והאלקטרוניים.

אולם אליה וקוץ בה. אמנם בחלק מהמקרים שמה הוסר בדיעבד, אבל חיפוש קצר מגלה שגם במקומות שהכותבים קיצרו את שמה והפכו את עובדת רוה"מ לר', עדיין מנועי החיפוש עמדו בסירובם והשאירו בתוצאות החיפוש את שמה הגלוי כפי שהיה בפוסט המקורי.

כך למשל, בבלוג של דבורית שרגל, וולווט אנדרגראונד, שאמור לבקר את התקשורת,  שונה שמה לר', אולם מנועי החיפוש עדיין מראים את שמה המלא.

וכדוגמאות נוספות ניתן למצוא את אתר News1 של יואב יצחק, את הבלוג של יאיר דקל, את רוטר ועוד:

זהו מקרה שונה ממקרה אורלי אינס מפרשת בר-לב, בה התקשורת בדרכים לא דרכים, התגייסה לחשיפת שמה (אוטינג). ר' אינה דמות ציבורית, ומסתבר שגם כוח הריכלות מוגבל כאשר מדובר באדם שאינו דמות ציבורית. אני בטוחה שאם ר' הייתה דמות ציבורית, השם שלה היה הופך לויראלי במהירות, והצנזורה העצמית אותה מפעילים העיתונים במקרה שלנו הייתה מתמוססת במהרה.

המקרה פה הוא מרתק, שכן התקשורת כן התגייסה לשמור על הפרטיות של ר'. אך היו כמה חוליות חלשות להסדרה העצמית הקהילתית של כלי התקשורת שפרסמו בכל זאת את שמה. מסתבר שבאינטרנט מספיק לפרסם מידע פעם אחת, כדי שהוא יכנס לספרי ההסטוריה של נבכי האינטרנט . מחיקה בדיעבד בעידן של רשתות מידע הוא חסר תועלת, שכן המידע ניתן לאחזור, להפצה ולהפיכתו שוב ושוב לויראלי בזמן הנכון והרצוי. רצוי למי? זו כבר שאלה אחרת... לא בכדי האיחוד הארופי אישר לאחרונה  החלטה לגבי הזכות להישכח - The right to be forgotten .

מה היה ג'ורג' אורוול, מחבר הספר, 1984 אומר על התמונה שלמטה? האירוניה של מעקב...

(מקום התמונה הוא ברצלונה. ג'ורג' אורוול הגיע לברצלונה ב-1936 על מנת לסקר את מלחמת האזרחים בספרד)

[איגוד האינטרנט תרגם מאמר שלי עם קולגות. לגרסת המאמר באנגלית לחצו כאן]

ג'ונתן ט. מורגן רוברט מ. מייסון וקרין נהון ^*

תקציר

הייעוד המוצהר של ויקיפדיה היא לספק אנציקלופדיה חופשית אשר אנשים מכל רחבי העולם יכולים לתרום לה ולהשתמש בה. עם זאת, בעוד שויקיפדיה נתפסת כמצליחה להעניק למשתמשים מכל רחבי העולם גישה חופשית למידע ברמה גבוהה, פחות ידוע באיזו מידה היא גם מצליחה לקדם תרומות של תוכן ברמה הגלובלית. המנגנונים שקובעים מדוע או כיצד תכנים מתקבלים או נדחים, מתרחשים, ברובם, "מאחורי הקלעים" ובדרכים שפחות שקופות למשתמש המזדמן לויקיפדיה. במחקר זה אנו בוחנים את הקשר בין הרעיונות שעליהם ויקיפדיה נוסדה לבין המדיניות, הפרקטיקות ודרכי ההתנהלות של חברי הקהילה שהתפתחו סביב הפעילות המשותפת של בניית האנציקלופדיה. באמצעות חקר מקרה של עימותים בדף שיחה של ערך מקוטב, אנו מראים שלקהיליית העורכים של ויקיפדיה בשפה האנגלית יש מאפיינים תרבותיים מובהקים שאותם ניתן לחשוף בבדיקה מדוקדקת של האופן שבו משתמשים חברי הקהילה במנגנונים החברתיים והטכניים של האתר, ובניתוח האמצעים הרטוריים שבהם משתמשים העורכים המעורבים בוויכוחים הלוהטים המתנהלים בדף השיחה. הניתוח שלנו חושף מתח מובנה בין הערכים שבהם מחזיקים רוב הויקיפדים, אותם ערכים שבאים לביטוי בייעוד המוצהר של ויקיפדיה, לבין ערכי הקוראים של הקהילה הגלובלית שאותם נועדה ויקיפדיה לשרת.

מבוא

המקרה. בספטמבר 2005 פרסם העיתון הדני יילנדס פוסטן (Jyllands Posten) סדרת קריקטורות סטיריות על הנביא מוחמד, מעשה שנחשב לאסור ברבים מזרמי האיסלאם. חלק מהקריקטורות הללו קישרו במפורש בין מוחמד לטרור האסלאמי, כולל קריקטורה שבה נראה מוחמד מסתיר פצצה בטורבן שלו. הפרסום גרם למהומות ולהצתת שגרירויות בדנמרק ובארצות אחרות ע”י מוסלמים, והשלכותיו האלימות של האירוע נמשכו עוד זמן רב.¹

מאמר הויקיפדיה שנכתב בסוף ינואר 2006 לתיעוד האירועים, תחת הכותרת Jyllands-Posten Muhammad Cartoon Controversy (או בגרסתו העברית, "פרשת קריקטורות מוחמד") עורר חיש מהר סערה משלו. בעוד והעורכים המעורבים ביצירת המאמר החליטו להדפיס מחדש בראש המאמר גרסה מוקטנת של הקריקטורות המקוריות, רבים מקוראי ויקיפדיה ועורכיה (מוסלמים ושאינם מוסלמים) התנגדו להחלטה הזאת וטענו שהיא מסיתה שלא לצורך. מנגד, טענו עורכים אחרים שהסרת האיורים מנוגדת לרוח ויקיפדיה ולמדיניותה המוצהרת בענייני צנזורה, לפיה תכנים של מאמר מוסרים רק במקרים שבהם פרסומם מפר את חוקי מדינת פלורידה, מדינת הבית של ויקיפדיה, או כאשר הפרסום מפר את מדיניות התוכן הרשמית של הקהילה. בהמשך פרץ ויכוח חריף ומקוטב בין עורכים שצידדו בהשארת הקריקטורות בצורתן הנוכחית, לבין עורכים שדרשו את מחיקתן המוחלטת של הקריקטורות מהאתר ולבין עורכים שצידדו בפתרון של פשרה, שימזער את ההשפעה השלילית של הקריקטורות ובה בעת ישאיר אותן נגישות לאותם קוראים שיבקשו בכל זאת לראותן.

במהלך שלושת השבועות שבהם התנהל הוויכוח התפרסמו אלפי תגובות של מאות עורכים בדף השיחה של המאמר "פרשת קריקטורות מוחמד". בתום הוויכוח הצליחו עורכי ויקיפדיה שצידדו בהשארת האיורים בראש המאמר להגן על עמדתם ולכפות אותה על המתנגדים, בטענה שההחלטה התקבלה בקונצנזוס. בכך יושבה לכאורה המחלוקת, וכל ניסיון לחדש בדף השיחה את הוויכוח על מיקומם או על מעמדם של האיורים נדחה על הסף. מכאן ואילך כל פעם כאשר התרחש ניסיון להסיר את האיורים או להעבירם למקום אחר, מיד הוחזר המצב הקודם והניסיון הוגדר כמעשה וונדליזם.

רקע וסקירה כללית. ההתפתחות האדירה של ויקיפדיה בעשור האחרון והפופולריות הבלתי רגילה שלה היא זוכה, ממחישה היטב את הפוטנציאל המדהים שיש לשיתוף פעולה מקוון מבוזר על מנת לייצר טובין משותפים (common goods). היישום החלוצי לייצור תוכן שיתופי של ויקיפדיה למילה, ויקי ויקי, מילה אותה טבע וורד קנינגהאם (בהוואינית המשמעות היא מהר-מהר), הוכיח את עצמו כמכשיר מוצלח ביותר ליצירה שיתופית של ידע אנציקלופדי מהימן ועדכני. שני גורמים עיקריים אחראים להצלחתה של הוויקיפדיה בשפה האנגלית, 1) כמוצר קריא ובעל רמה גבוהה של מצוינות אינפורמטיבית והן 2) כקהילה מקוונת משגשגת. המנגנונים החברתיים והטכניים המתוחכמים שלה וקהיליית העורכים נוצרו לצורך התמיכה בקהילה והניהול העצמי שלה ותמיכה בבסיס האידיאולוגי המוצק של האתר. עם זאת, רק תשומת-לב מועטה הוקדשה לשאלה באיזו מידה דרכי ההתנהלות והמדיניות של קהילת העורכים הזאת ודרכי התנהלותה עולות בקנה אחד עם התשתית האידאולוגית של ויקיפדיה ומבטאות אותה. מחקר זה לומד את הנושא זה.

במחקר זה בדקנו את הקשר בין הערכים הארגוניים המוצהרים של ויקיפדיה לבין הערכים-הלכה-למעשה שלה, באמצעות השוואה והנגדה של אסטרטגיות השיח שבהן השתמשו עורכי ויקיפדיה במהלך הפולמוס הנוקב על הכללת הקריקטורות השנויות במחלוקת במאמר של ויקיפדיה "פרשת קריקטורות מוחמד". ניתחנו את הטיעונים של העורכים שנטלו חלק בוויכוח כדי להבין כיצד ערכים קהילתיים מבוטאים ומקבלים עדיפות בדיוני עריכה על נושאים שנויים במחלוקת, שבהם עשוי להתעורר קושי בהשגת קונצנזוס או פשרה.

המחקר חושף את סדרי העדיפות המנוגדים כאשר חברים בקהילה המקוונת של ויקיפדיה נאבקים ליישב את סתירות בין פרשנויות שונות להצהרת הכוונות וערכי היסוד של ויקיפדיה.

פרשת קריקטורות מוחמד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דף העיתון שבו מוצגות הקריקטורות ושבו פורסמו לראשונה בעיתון הדני, שעורר את תחילת המהומות והמחאות שהתפשטו לרחבי העולם.

פרשת קריקטורות מוחמד הוא משבר ביחסי דנמרק עם העולם המוסלמי, שהחל בעקבות שתים-עשרה קריקטורות שבהן מצויר הנביא מוחמד, שהופיעו במדור התרבות והסאטירה של העיתון הדני הנפוץ "יילנדס פוסטן" (Jyllands-Posten) ב-30 בספטמבר 2005 (לאחר זמן מה הופיעו הקריקטורות במעל 20 עיתונים במדינות שונות, בהן ישראל, שבה הופיעו הקריקטורות בעיתון ג'רוזלם פוסט).

תרשים 1: חלק מהמאמר "פרשת קריקטורות מוחמד" כפי שהופיע בויקיפדיה בספטמבר 2011

ממצאי המחקר מעידים כי גם בקהילה שמתיימרת להטיף למטרות וערכים משותפים, המבנה החברתי והטכני עלול להקצין את הקיטוב האידאולוגי ולדחוף לקבלת החלטות שמתעלמות ממכנה משותף פוטנציאלי או דוחות אותו. המחקר תורם לידע שיש לנו על קהילות מקוונות בכך שהוא מדגים את הערך שיש לבחינת פעילות תקשורתית ונימוקים רטוריים, ובכך שהוא מדגים את ההשפעה הסמויה של מבנים חברתיים וטכניים על תהליכי קבלת ההחלטות. הוא תורם לידע המעשי שלנו על עיצוב וניהול קהילה מקוונת בכך שהוא מדגיש כיצד לתשתיות טכניות וחברתיות, שנשארות כרגיל "מאחורי הקלעים", יכולות להיות השפעות בלתי צפויות על הערכים ועל המדיניות המוצהרות תוך כדי השימוש בפועל בתשתיות אלו שעושים בעלי העניין לצורך גיבוש החלטותיהם.

כפי שגילינו, בפולמוס שהתנהל בדף השיחה של המאמר הסתמכו רוב העורכים בעיקר על שלושה סוגים של טיעונים: כאלה המבוססים על תקדים, רלוונטיות והשפעה. עם זאת, עורכים בעלי עמדות מנוגדות השתמשו בפולמוס באותו סוג של טעונים בדרך אחרת ותעדפו אותם בצורה שונה. ממחקרים קודמים שעסקו בתיאום, התדיינות וקבלת החלטות בקהילות וירטואליות ופיזיות עולה כי ההבדלים הללו יכולים להצביע על שוני בסיסי בערכיהם של העורכים ולשפוך אור על ערכי הליבה האמיתיים של קהילת ויקיפדיה. הממצאים שלנו מעידים שבויקיפדיה בחירה בסוג המתאים של הטיעון הכרחית הן לצורך שכנוע עורכים אחרים לתמוך בהחלטה והן לצורך אכיפת ההחלטה לאחר שהתקבלה. הממצאים הללו עוזרים לנו להבין מדוע במקרים של מאמרים השנויים במחלוקת מבחינה תרבותית, קהילת הויקיפדיה מעדיפה לשים בעקביות בראש סולם העדיפויות שלה ערך של חופש מידע, לפני הכללה רב תרבותית, למרות האידאולוגיה המוצהרת של ויקיפדיה המחויבת למתן נגישות שווה והעצמה גלובלית. המחקר הזה מראה גם כיצד מנגנוני פיקוח חברתיים וטכניים, שנועדו מלכתחילה לפשט את שיתוף הפעולה הפורה ולתמוך בתהליכי קבלת החלטות משותפים, יכולים לשמש גם כאמצעי לאכיפת הערכים שולטים ולדחוק השקפות של קבוצות לשוליים, ומצביע על קשר אפשרי בין טיעונים, ערכים קהילתיים והשתתפות מוצלחת בקהילות מקוונות.

ויקיפדיה כארגון אידיאולוגי

הקשר והיסטוריה. מאז ראשיתה ב-2001, ויקיפדיה התרחבה ל-262 שפות ומכילה 12 מיליון מאמרים. ויקיפדיה בשפה האנגלית היא היעד הראשון במעלה של מחפשי המידע והחדשות ברשת², והיא מתגאה בכך שרמת הדייקנות, היקף הסיקור [8] והצביון האנציקלופדי [5] שלה משתווים לאלה של האנציקלופדיות המסורתיות. חוקרים מצאו שמידע שגוי בעליל מתוקן בתוך זמן קצר ביותר [22] ושרוב תכני המאמרים משקפים נקודת מבט ניטרלית ומאוזנת – וכל זאת חרף העובדה שחוץ מאשר בכמה מקרים יוצאים מן הכלל, חופשי כל קורא לערוך כל מאמר בכל עת שיחפוץ.

בנוסף להצלחתו המטאורית של "ניסוי הויקיפדיה"³ הוא משמש גם כנושא מושך מחקר מעוד שני היבטים: המנגנון החברתי המתוחכם של הפיקוח העצמי שפיתחה קהילת ויקיפדיה (המבוססת על חבורה מסורה וחדורת מוטיבציה של מתנדבים תורמים השוקדים ללא לאות על ליטוש, תחזוק והרחבת האנציקלופדיה), והמקום המרכזי שתופסת התשתית האידאולוגית של ויקיפדיה בזהות של הקהילה הזאת.

קרן ויקימדיה (The Wikimedia Foundation) חברת האם של ויקיפדיה, היא ארגון ללא כוונות רווח ששם דגש רב על האידאולוגיות הטמונות בהצהרת הכוונות שלו:"[מטרתנו] להעצים ולהביא לאנשים אנשים ברחבי העולם לפתח תוכן לימודי... לאסוף אותו ולהפיצו ביעילות."[4]

מייסד ויקיפדיה, ג'ימי "ג'ימבו" ויילס, הציג את שליחות של ויקיפדיה במונחים הומניטריים מפורשים אף יותר:

"ויקיפדיה כמוצר בר קריאה אינה מיועדת לנו. היא מיועדת להם. היא מיועדת לנערה באפריקה שיכולה להציל את חייהם של מאות אלפי אנשים בסביבתה, אבל אך ורק אם תועצם באמצעות הידע לעשות כן."[5]

סקר שנערך בין עורכי ויקיפדיה מראה שגם אצלם ממלאים השיקולים האידאולוגיים תפקיד חשוב בהחלטתם לתרום למיזם. בסקר שנערך בשנת 2007 [16] נמצא שהויקיפדים ציינו את הערכים ("הרגשתי שחשוב לעזור לאחרים") והאידאולוגיה ("אני מאמין שמידע צריך להיות חופשי") בין המניעים העיקריים שלהם להשתתפות בעריכת האנציקלופדיה, מעל לרווח החברתי והחינוכי שמפיקים המשתתפים מעבודתם.[6] בסקר שנערך ב-2006 בין סטודנטים של אוניברסיטה אמריקנית שתרמו לויקיפדיה [14] התקבלו ממצאים דומים, כאשר למעלה מ-50% מהמשיבים ציינו את "השכלת האנושות/הגברת המודעות" כמניע העיקרי שלהם, בלוויית "הרצון להרגיש שהטבעתי את חותמי במשהו."

פלטפורמת התוכנה שעליה בנויה ויקיפדיה משקפת אף היא את השורשים האידאולוגיים של המיזם ותומכת בהם. מדיה-ויקי, תוכנת ויקי המבוססת על קוד פתוח שפיתחה קרן ויקימדיה ומשמשת את כל מיזמי הקרן. היא עוצבה באופן שיבטיח כי לכל אדם באשר הוא תהיה יכולת לקחת חלק במיזם, הן כצרכן והן כתורם יצרני, והיא מציבה בפני המשתתפים מעט מאוד חסמים טכניים. ויקיפדיה אימצה את הפילוסופיה השוויונית הזאת של ויקי: הרוב המכריע של הדפים באתר ניתנים לעריכה חופשית כברירת מחדל, אלא אם כן הם ננעלו למטרות ספציפיות (ובדרך-כלל, לפרק זמן מוגבל) על-ידי אחד ממפעילי המערכת (administrators) של ויקיפדיה, כולם חברי קהילה מתנדבים שלהם הואצלו סמכויות טכניות מיוחדות. ויקיפדיה מסתמכת בעיקר על מנגנוני פיקוח חברתיים לצורך שמירה על איכות המאמרים ויציבות הקהילה: עיניים רבות מאתרות טעויות, קולות רבים מבטיחים שלמות, הגינות ואיזון. משתמשים שמבקשים לתרום נהנים מתמיכתה של תשתית קהילתית מתוחכמת העומדת מאחורי דפי המאמר. את ההיקף העצום של תקשורות ושיתופי פעולה בין ויקיפדים אפשר לייחס למנגנונים כגון דף השיחה של המאמר (פורומים פתוחים לדיונים בעניינים הקשורים לתוכן המאמר), וכן גם לפורומי תמיכה המנוהלים בידי המשתמשים עצמם, וועדות גישור ובוררות, מרחבי תיאום לגבי נושאים מיוחדים, קבוצות פרויקט ושלל דפי מדיניות שנוצרו בעבודה משותפת ובהם מתועדים העקרונות וכללי-אצבע לתכנים של מאמרים ולהתנהגות משתמשים.

מאחר שקהילה זו של עורכים מתנדבים היא הכוח המניע מאחורי ויקיפדיה, המידה שבה מדיניות הקהילה ודרכי הפעולה שלה משקפים את האידיאלים של ויקיפדיה – דוגמת חופש המידע, הנגישות השווה לכל נפש וההעצמה גלובלית – ראויה לבחינה מדוקדקת. יותר מאשר באתרי אינטרנט או קהילות מקוונות אחרות, הערכים של ויקיפדיה – הקובעים אילו תכנים יכללו או יידחו, באיזה אופן יוצג המידע, כיצד ייושבו חילוקי הדעות וכיצד יקודמו שיתופי הפעולה והנגישויות – מטופלים לרוב על בסיס של כל מקרה לגופו ובידי אנשים יחידים או קבוצות קטנות של אנשים שעובדים ביחד. המחקר שלנו מתייחס לשאלה כיצד מפעילות קבוצות העורכים את ערוצי התקשורת היומיומית ואת מנגנוני הפיקוח, המיועדים לתת לאנשים ברחבי העולם הזדמנות לתרום למשאבי המידע של ויקיפדיה ולצרוך אותם. אנו בודקים באיזו מידה הערכים שפיתחה והנהיגה קבוצה מגובשת של עורכים קבועים, שכותבים ומתחזקים את האנציקלופדיה, עולים בקנה אחד עם האידאלים של מייסד ויקיפדיה ושל הקרן, ועם מניעי התרומה המוצהרים של העורכים עצמם.

מסגרת קונספטואלית

ערכים וזהות ארגונית. חוקרים מתחום התקשורת הארגונית בדקו כבר לפני זמן רב את הקשר שבין האופן שבו חברי ארגונים או קהילות עשייה (communities of practice) מציגים ומעצבים שוב ושוב את הנורמות הארגוניות שלהם באמצעות שיח. אחת הדרכים שבהן יכולים חברי ארגון מסוים להיעשות דומים יותר אלה לאלה וליישר קו על פי ערכי הארגון היא באמצעות הזדהות עם הארגון. מחקר קודם [11] העלה שלרמה גבוהה של הזדהות עם הארגון יכולה להיות השפעה חיובית על שיתופי פעולה במסגרת ויקיפדיה, דוגמת רתימת עבודתם של עורכים למטרותיו של פרויקט כזה או אחר או וחיזוק "התנהגות אזרחית טובה," כמו למשל מלחמה בוונדליזם. זהות עצמית היא מניע חזק שיש לו השפעה רבה על מה שאדם מעריך, חושב, מרגיש או עושה בכל התחומים החברתיים, לרבות בתחום הארגוני [1]. טומקינס וצ'יני [21], שחקרו איזה תפקיד ממלאת שליטה ארגונית בתרחישים של קבלת החלטות, גילו שתהליך קבלת ההחלטות של חברים המזוהים מאוד עם ארגונם מוגבל מבחינה רציונלית לטווח האפשרויות העולות בקנה אחד עם הזהות הארגונית שלהם. אלווסון ווילמוט [2], שמנתחים סדרת מחקרים קודמים על שליטה ארגונית, מציינים שבארגונים בעלי תחושת זהות חזקה נוצרות קהילות מגובשות שמתעדפות סוגי שיח מסוימים – החל מאוצר מילים משותף ועד לנושאי שיחה מקובלים ולדרכי הנמקה במהלך שיחות אלו. השתתפות מוצלחת בארגונים כאלה מצריכה שימוש יעיל באסטרטגיות שיחה המשקפות את הערכים והנורמות של קהילת השיח שבמסגרתה מתנהל הדיון ובכך מזהות את הדובר כחבר בה ונותנות לגיטימציה לדעותיו.

טיעונים והיררכיה. קהילות שיח מבטאות את סדרי העדיפות, הלגיטימיות של מטרות מסוימות ובחירת דרכי וכיווני הפעולה שלהן באמצעות פנייה לערכים משותפים. מנקודת מבט רטורית, היכולת המוצלחת של אנשים יחידים ליישר קו לפי הערכים הארגוניים המוכרים לכול – באמצעות שימוש באוצר מילים משותף או באמצעות טיעונים לאידאלים משותפים – היא הגורם העיקרי המאפשר להם לשכנע אחרים לאמץ את השקפותיהם או לקבל את המלצותיהם. טיעונים רטוריים אלה מהווים סימן לינגוויסטי רב ערך לקיומם של ערכים ארגוניים, מפני שתכופות הם לובשים צורה מבוקרת ומוכרת שקל למדי לזהותה, להתייחס אליה, לכמת אותה, ולקשר אותה לערכים ארגוניים וסוציו-תרבותיים מובהקים, יותר מאשר בסוגי הפעילות התקשורתית האחרים.

בדיקת התכיפות היחסית של שימוש בטיעונים מסוימים בתוך קבוצת שיח מוגדרת ושל ההקשרים שבהם משתמשים בטיעונים אלה, יכולה להניב תובנות נוספות. התיאורטיקנים הרטוריים חיים פרלמן ולוסי אולברכטס-טיטקה [18] משתמשים במונח היררכית ערכים לתיאור התופעה של ציבור שלחבריו יש מערכת ערכים משותפת אבל הם עשויים לתעדף את הערכים האלה בצורה שונה בהקשרים שונים. דובר המבקש לשכנע חייב לא רק לבחור טיעונים שישיקו לערכים הכלולים במערכת הערכים של מאזיניו, אלא גם לבחור את הטיעונים שיתאימו בצורה הטובה ביותר לערכים שלדעת ציבור מאזיניו הם החשובים ביותר בנסיבות הקיימות. חוקרי מערכת המשפט האמריקנית השתמשו בהיררכיית ערכים [15] כמסגרת הסברתית להשפעה שיש לערכים חברתיים על תהליך קבלת ההחלטות השיפוטיות, בפרט במקרים שבהם מושבעים או שופטים שונים הגיעו למסקנות שההבדלים ביניהן גדולים בצורה דרמטית.

אנו גילינו שהיררכיות ערכים מאפשרים לנו להציג בצורה יעילה את קונפליקט הערכים של יחידים ותת קבוצות המשתייכים לארגון גדול יותר, במיוחד במקרים כאשר אינם מסוגלים לגבש עמדה אחידה או להגיע לפשרה, למרות הערכים המשותפים וההסכמה הכללית לגבי הנושאים שעל סדר היום.

שיטות מחקר

בניתוח שלנו השתמשנו במסגרת של היררכיית ערכים לצורך מיפוי ההבדלים בין עורכים מצדדיו השונים של הויכוח של פרשת הקריקטורות של מוחמד. ניתחנו את תוכן הפוסטים שלהם במספר גדול של דגימות מתוך דפי השיחה. השתמשנו בגישת "ניתוח שיחה מתווך מחשב" (computer-mediated discourse analysis = CMDA ) [10] כדי לאבחן את המאפיינים התקשורתיים בפוסטים פרטניים של משתתפי הוויכוח בשני מישורים שונים: העמדות שמציג המחבר (ברמת הפוסט) וסוגי הטיעונים שבהם הוא משתמש לשכנוע בצדקתו (ברמת המשפט וההתבטאות), תוך שאנו לוקחים בחשבון כי ייתכן יותר מטיעון אחד בכל פוסט נתון. הניתוח של מקרה בוחן יחיד אפשר לנו להשיג הבנה מעמיקה ומגוונת של הערכים-הלכה-למעשה שבוטאו בוויכוח רחב היקף הנוגע לתוכן שנוי במחלוקת ומנסה לענות על השאלה הבאה: האם לכלול את הקריקטורות של עיתון היילנדס פוסטן במאמר? השאלה עצמה משקפת בתורה את השאלה הרחבה יותר הנוגעת לערכי ויקיפדיה וסולם העדיפויות שלה: האם ויקיפדיה צריכה בכלל לצנזר תכנים שנויים במחלוקת מבחינה תרבותית על מנת לענות על צורכי המידע של חלק ממשתמשיה?

חוקרים אחרים השתמשו אף הם בהצלחה בגישות דומות במחקרים שערכו בנושאים כגון קונפליקטים, תיאום, שיח וקבלת החלטות בויקיפדיה. סלאטרי וסוורטס [19] (Slattery & Swarts) חקרו את היסטורית העריכה של מאמר ויקיפדיה טכנולוגית פחם נקייה (Clean Coal Technology) מנקודות המבט של תיאוריית הפעילות (Activity theory) ותיאורית שחקני הרשת (Actor-Network Theory) על מנת להבין באיזה אופן משפיעים שיקולים סוציו-טכניים על שיתוף הפעולה של העורכים בבניית עובדות ומשמעויות בין עורכים; הנסן [9] (Hansen) השתמש בחקר מקרה של שלושה מאמרים שנויים במחלוקת – דלק אתנול, רצח העם הארמני וקניין רוחני – לבחינת הפוטנציאל של "שיח משחרר" נוסח יורגן האברמאס בוויקיפדיה; פנצולד וזיידנגלנץ [17] (Pentzold & Seidenglanz) נוקטים גישת ניתוח שיח ביקורתית לבחינת השאלה באיזה אופן מופעל כוח בדיוני העריכה שמתנהלים בדפי השיחה המצורפים למאמר שנוי במחלוקת תיאוריית הקונספירציה, מנקודת מבט פוקויאנית; באופן דומה, חוקרים אחרים [17][13] בחרו מקרים פרטניים כנושאים לניתוח כמותי ואיכותי של ויקיפדיה.

שיטת הדגימה. את הדגימות שלנו שאבנו ממאגר הנתונים של ויקיפדיה בשפה האנגלית בינואר 2008[7]. הפוסטים שנבחרו לצורך הניתוח שלנו כללו את כל הפוסטים הקשורים לדיון שנערך בדף השיחה של המאמר Jyllands-Posten Muhammad Cartoon Controversy מיום יצירתו ב-28 בינואר 2006 ועד ל-25 בפברואר 2006 – פרק הזמן שבו ניכרה בדף השיחה הפעילות הערה ביותר והפולמוס על נוכחותן ומיקומן של הקריקטורות היה בשיאו – ובסך הכול 6094 פוסטים. בסיס הנתונים שבנינו כלל את הטקסטים של כל הפוסטים שהיו בדף השיחה, וכן מטהדטה רלוונטים כגון השעה שבה הופיע הפוסט ומעמדו של הכותב (משתמש רשום, משתמש לא רשום, מפעיל מערכת). מתוך האוכלוסייה הכללית הזאת נטלנו וקידדנו דגימות אקראיות של 314 שרשורי שיחות המכילים 2785 פוסטים אינדיבידואליים (46.23% מסך כל הפוסטים). הדגימה שלנו מכילה פוסטים של 187 עורכים לא רשומים, 334 עורכים רשומים ו-62 מפעילי מערכת.

שיטת קידוד. פיתחנו ספר קודים של 10 סוגי טיעונים נפרדים (טבלה 1) המבוססים על בדיקה מוקדמת של דפי השיחה הקשורים לפולמוס פרשת הקריקטורות של מוחמד ודפי שיחה של מאמרים אחרים. נעזרנו גם בתכניות קידוד שפיתחו חוקרים אחרים לצורך פירוש דפי שיחה של ויקיפדיה [23][3] ובסיווג הטיעונים הרטוריים המתוארים במאמרם של פרלמן ואולברכט-טיטקה The New Rhetoric (הרטוריקה החדשה) [18] – ובמיוחד בטעונים למודל (הבסיס לטיעון התקדים במחקר שלנו) סיבה/תוצאה (השפעה אצלנו) וערכים מופשטים. המקדדים קידדו כל פוסט בדגימה בהתאם לעמדתו של הכותב בפולמוס הקריקטורות (דהיינו, אם הוא תמך בהשארתן, בהסרתן, או בפתרון של פשרה) ולסוגי הטיעונים שהופיעו בפוסט. שני מקדדים קידדו באופן עצמאי את הדגימה כולה, בעת שמקודד שלישי סקר את הקודים שלהם וציין את חוסר ההתאמות שהתגלו ביניהם. תהליך הקידוד היה איטֶרָטיבי והפרשנים נפגשו במרווחי זמן קבועים לאורך כל תהליך הקידוד כדי לדון בחוסר ההתאמות, לחדד את ההגדרות של הסוגים השונים וליישב חילוקי דעות. הדגימה המקודדת הסופית של 584 פוסטים ו-902 טיעונים מייצגת את כל הפוסטים והטיעונים שזוהו וזכו להסכמת כל הנוגעים בדבר.

ממצאים

בדגימה שלנו זיהינו 902 טיעונים. ככלל, סוגי הטיעונים השכיחים ביותר שבהם נעשה שימוש (והמהווים 56% מסך כל הטיעונים) נגעו להשפעה של הקריקטורות, לציטוט של תקדימים להשארתן או להסרתן, ולרלוונטיות שלהן לתוכן המאמר (תרשים 2).

הניתוח מצביע גם על פער חד בין העמדות שנקטו המחברים בוויכוח (תרשים 3). מתוך 584 הפוסטים שהכילו טיעונים, 55% תמכו באופן מובהק בהצעה להשאיר את קריקטורות מוחמד, כמות שהן, במיקומן הבולט בראש המאמר; 13% דרשו את הסרתן המוחלטת ו-24% תמכו במציאת פתרון של פשרה. הצעות הפשרה שהוזכרו בשכיחות הגבוהה ביותר היו הזזת הקריקטורות למטה "מעבר לדף הראשון" כדי למזער את השפעתן הוויזואלית על הקוראים, הסרתן מהמאמר ובמקביל הכנסתן לדף ויקיפדיה נפרד עם קישור למאמר היילנדס-פוסטן, ויצירת שתי גרסאות של המאמר – אחת עם הקריקטורות ואחת בלעדיהן.

תרשים 2. תדירות הופעתם של הטיעונים שבהם נעשה שימוש בוויכוח

מבחן חי בריבוע (Chi Square Test) לבדיקת תלות, מצביע על קשר מובהק בין העמדה המובעת בפוסט מסוים בעניין הכללת הקריקטורות (בעד, נגד או פשרה) לבין סוגי הטיעונים המופיעים בפוסט (N=842, p=.000). ממצאים אלה מעידים שכותבים מצדדיו השונים של הוויכוח נוטים להשתמש בטיעונים מסוג שונה כדי לשכנע אחרים בצדקתם.

דיון

היררכיית ערכים. שיקולים הקשורים להשפעת הקריקטורות ולרלוונטיות שלהן, ולתקדימים להכללתן או להסרתן, כפי שבאו לביטוי בפוסטים של עורכים מכל צדי הוויכוח, מעידים שהנימוקים הללו נתפסים כחשובים או משכנעים יותר מטיעונים מסוגים אחרים. נוכחותם הבולטת של שלושת סוגי הטיעונים הפופולריים ביותר בעמדותיהם של כל הכותבים, מעידה שלמרות חילוקי הדעות החריפים, ככלל העורכים המעורבים בוויכוח מחזיקים במערכת ערכים משותפת בכל הקשור לתכני מאמרים בוויקיפדיה.

תרשים 3: התפלגות העמדות בוויכוח

ממצאים אלה מעידים שכל משתתפי הוויכוח, ללא יוצא מהכלל, תופסים את הערכים המונחים ביסוד הטיעונים הללו כלגיטימיים וכחשובים ביותר, ושהטעונים השפעה, רלוונטיות ותקדים מייצגים בצורה עמוקה את הערכים-הלכה-למעשה שלפיהם פועלת קהילת ויקיפדיה והן את השיקולים החשובים בקבלת החלטות של תהליך העריכה. ההבדלים בתדירות השימוש בטיעונים אלו בפוסטים שכותביהם היו בעד הקריקטורות, נגדן או בעד פתרונות של פשרה, מעידים שלמרות הכרת כל הצדדים בוויכוח במערכת ערכים משותפת, לא הייתה הסכמה לגבי סדר העדיפות היחסי של ערכים האלה בהקשר הנוכחי. במילים אחרות, התוצאות משקפות שלוש היררכיות ערכים שונות היו פעילות בוויכוח של יילנדס-פוסטן (טבלה 2).

אנו סבורים שעורכים שהיו בעד השארת הקריקטורות הצליחו לשכנע יותר עורכים לצדד בעמדתם משום שתעדוף הערכים שלהם, כפי שבא לביטוי בטיעונים שבהם בחרו להשתמש, שיקף טוב יותר את היררכית הערכים של קהילת ויקיפדיה בכללותה. כמו כן אנו סבורים שבעיני עורכים אלה השיקולים רלוונטיות, תקדים וזהות ויקיפדיה נראו חשובים יותר מההשפעה האפשרית של פרסום הקריקטורות, שעלולה להצביע על פער בין הערכים-הלכה-למעשה של ויקיפדיה לבין ערכיה הארגוניים המוצהרים, לפיהם השפעה (כלומר, העצמת משתמשים באמצעות מתן גישה לידע והזדמנות לתרום) צריכה להיות השיקול הראשון במעלה.

ההבדלים הללו במדרג הערכים מעידים על מידת היכולת של קבוצות דיון להציג דעות מנוגדות בצורה קוטבית גם כאשר חבריהן מכירים במערכת משותפת של ערכי ליבה. בוויכוח שבו אנו עוסקים, המסגרת של היררכית הערכים מראה איך השוני בתעדוף ובפרשנויות של ערכי היסוד של ויקיפדיה מאפשר להציבם אלה מול אלה ולתת לעורכים המצדדים בהשארת הקריקטורות יתרון מספרי שמסייע להם להפוך את הוויכוח למשחק סכום אפס ולחסום את כל המאמצים להשגת פתרון של פשרה.

גילינו גם שלמרות השימוש שעשו כל חברי שלוש הסיעות בטיעונים של רלוונטיות, תקדים, השפעה, זהות ויקיפדיה וערכים מופשטים, הם נחלקו בדעותיהם לגבי הפרשנות הנכונה של הטיעונים הללו. בדיקה מדוקדקת של האופן שבו ניסחו העורכים השונים את טיעוניהם מראה ביתר פירוט כיצד העורכים השונים יכולים להשתמש באותו סוג של טיעונים כדי להשיג מטרה שונה לחלוטין ואף מנוגדת. בקטעים הבאים אנו מציגים מבחר של טיעונים המדגימים פרשנויות שונות לאופן שבו יש ליישם את הערכים הארגוניים של ויקיפדיה בסוגיית קריקטורות מוחמד של יילנדס-פוסטן.

טיעוני השפעה. כל העורכים שנטלו חלק בוויכוח ייחסו משקל רב לטעונים הקשורים להשפעה שתהיה להכנסת הקריקטורות על ויקיפדיה ומעבר לה. בקרב עורכי הפשרה והנגד, הטיעונים מבוססי השפעה נעו בין הבעת דאגה כללית מהעלבון שהקריקטורות יגרמו לקוראים מוסלמים לבין צפייה מראש של תוצאות שליליות אחרות שעלולות להיות כתוצאה מפרסום הקריקטורות. גם הטיעונים הנוגעים למקום שבו תורגש ההשפעה היו מגוונים. חלק מהעורכים הזהירו שלהשארת הקריקטורות תהיה השפעה שלילית על ויקיפדיה עצמה, בעוד שאחרים טענו כי בעצם הפרסום החוזר של קריקטורות, שכבר עוררו תגובות אלימות כאלה ברחבי העולם, ויקיפדיה, כפי שניסח זאת אחד העורכים, "יוצקת שמן על המדורה" של חילוקי הדעות הבינלאומיים.

עורכים רבים טענו שלהעברת הקריקטורות למקום אחר או לסילוקן מכול וכול תהיה השפעה ספציפית ומועילה על המאמר, כיוון שהדבר יפחית את מספר העריכות הזדוניות ויגדיל את היציבות הכללית של המאמר:

"...כרגע כל מוסלמי שמקליק על הדף הראשי מגיע אליהן, נעלב ומתגייס למלחמת העריכה. אני מאמין שאם התמונות יורדו למטה (בדיוק כפי שאמרת) יפחת במידה ניכרת מספרם של הוונדלים שנמשכים לאתר הזה..."

טיעון מבוסס השפעה אחר מתמקד בהשלכות הרחבות יותר של פרסום הקריקטורות:

"על אף שהאיורים הללו אינם פוגעים ברוב הקוראים, ועל אף שאנו אמורים להימנע מצנזורה עצמית, עלינו להיות מודעים לעלבון שהם גורמים למוסלמים האדוקים ולהשתדל עד כמה שאפשר להימנע מפגיעות מיותרות בקרוב לשישית מאוכלוסיית העולם."

בין העורכים מהמחנה שמצדד בהשארת הקריקטורות, טיעוני ההשפעה מבוססים תכופות על נימוק המדרון החלקלק. עורכים אלה טוענים שצנזור הקריקטורות יהווה דוגמה מסוכנת לוויכוחי צנזורה שיעסקו במאמרי ויקיפדיה עתידיים. עורכים אלה טוענים גם שמחיקת הקריקטורות תגרום נזק ארוך טווח בעצם "השמטתן מהרשומות ההיסטוריות" ושאם "ויקיפדיה מתיימרת להיות אנציקלופדיה, היא חייבת לשמור את הקריקטורות לשימושם של חוקרים עתידיים."

עורכים אלה גם ביקשו להמעיט בחשיבותם של הטיעונים ממוקדי ההשפעה שהעלו עורכי הנגד ועורכי הפשרה. בתשובתו לעורכי הנגד, טען עורך בעד אחד כי קוראים שאינם מעוניינים לראות את קריקטורות מוחמד, "לא צריכים להיכנס למאמר הזה מלכתחילה." עורך אחר שלל את ההצעה להוריד את הקריקטורות לתחתית הדף בטענה שפתרונות פשרה כאלה "ממילא לא יספקו את האנשים... שרוצים שהן לא תהיינה קיימות כלל."

טיעוני תקדים. בדומה לטיעונים מבוססי ההשפעה, גם טיעוני התקדים הועלו בצורות שונות. למשל, תקדימים הקשורים למאמרי ויקיפדיה אחרים או תקדימים שנקבעו על-ידי פרסומים אחרים. עורכים שצידדו בהשארת הקריקטורות בתצורתן הנוכחית הצביעו על מאמרי ויקיפדיה אחרים שהכילו תמונות שנויות במחלוקת, כגון המאמרים Autofellatio (מציצה עצמית) ו-Piss Christ (ישו טבול בשתן), ועל עיתונים בינלאומיים, כולל רבים שיוצאים במדינות ערביות, אשר הדפיסו מחדש את הקריקטורות המקוריות של יילנדס-פוסטן מבלי לצנזר אותן. עורכים אלה גם העלו את הטענה שלא תמיד האסלאם אסר לצייר את מוחמד – לראייה הם הצביעו על תמונות מוסלמיות מוקדמות שבהן רואים את הנביא וחלקן אף מופיעות במאמר הוויקיפדיה מוחמד – ושגם בימינו האיסור הזה לא מקובל על כל הכתות המוסלמיות.

לעומתם טענו המשתתפים שצידדו בפתרון של פשרה שהתמונות המופיעות בראש המאמר מוחמד כוללות רישום קליגרפי של אותיות השם מוחמד, ולא את מוחמד עצמו, וראו בכך הצדקה להעברת הקריקטורות השנויות במחלוקת לתחתית הדף. עורכים אלה גם הצביעו על חברות חדשות מובילות, דוגמת CNN, שבחרו לכבד את רגשותיהם של המוסלמים ולא להדפיס את האיורים מחדש.

טיעוני רלבנטיות. הרלוונטיות של הקריקטורות הייתה אחת מהנקודות שעוררה את ההתנגדות הלוהטת ביותר בוויכוח. עורכים שנקטו עמדות נגד ופשרה טענו שהקריקטורות פחות רלוונטיות למאמר, משום שהמאמר לא עסק בהן עצמן אלא במחלוקת שפרצה בעקבות פרסומן המקורי.

"המאמר הזה לא מסביר את הקריקטורות, הוא עוסק במחלוקת שהן עוררו."

"אסור לאלץ מישהו לראות את התמונה רק מפני שהוא רוצה לקבל מידע רלוונטי על אירוע עכשווי שמתרחש בעולם."

העורכים המצדדים, לעומת זאת, סבורים שהקריקטורות חיוניות לתכלית האינפורמטיבית של המאמר:

"האיורים הם נושא המאמר. מובן מאליו שהם צריכים להופיע בראשו. אם אנשים, מוסלמים ושאינם מוסלמים, רוצים לקבל מידע על המחלוקת, אין להם ברירה אלא לקרוא על הקריקטורות ולהתבונן בהן, אחרת הם לא "יקבלו מידע" אלא רק התפלספויות על קריקטורות שלא ראו במו עיניהם."

טיעונים הקשורים לזהות ויקיפדיה. אסטרטגית השימוש בטיעונים הקשורים לזהות של ויקיפדיה או לייעודה שכיחה יותר בקרב עורכים בעמדת בעד, אך גם עורכים שמבקשים לגייס קולות נגד או מציעים פתרונות של פשרה משתמשים בהם תכופות כאמצעי רטורי. עורכים שהשתמשו בטיעונים אלו שמו דגש על האופן שבו פרסום האיורים מאשר או סותר את ההיבט העיקרי של הזהות הייחודית של ויקיפדיה או של תכליתה. ואילו ההיבטים של זהות ויקיפדיה שעליהם שמים דגש המצדדים הם אובייקטיביות וניטרליות, המנוגדים לרעיונות של צנזורה והטיה.

"ויקיפדיה אמורה לספק מידע, לא לקלוע לטעמה של קבוצה קוראים זו או אחרת, או לעשות ויתורים פוליטיים."

במקרים מסוימים,עורכים בעמדת בעד מתייחסים לשאלת האופן שבו נוכחותן של הקריקטורות עלולה להשפיעה על הנגישות למאמר של אותם קוראים שנפגעים מהן, אבל גם במקרים אלה העורכים מעדיפים לראות את הזהות של ויקיפדיה כמקור למידע אובייקטיבי. אנו מצאנו שטיעונים של זהות ויקיפדיה שמשו הן כנימוקים נגד הורדת הקריקטורות והן כנימוקים לדחיית פתרונות הפשרה שנועדו למזער את השפעתן.

"אם ההסתכלות על ציור מסוים פוגעת ברגשותיו של מישהו, עלי לכבד את זה, אבל האחריות לוודא שזה לא יקרה לאותו מישהו מוטלת עליו בלבד. ודאי ובוודאי שהדבר אינו מצדיק פגיעה בנגישותו של שאר העולם למידע. צנזורה זו צנזורה, גם אם מדובר רק בהפיכת מידע לבלתי נגיש או לנגיש פחות. ויקיפדיה היא ההיפך הגמור משני הדברים הללו."

מעניין לציין שעורכים המתבטאים מעמדה של פשרה או התנגדות לפרסומן של הקריקטורות משתמשים בעצמם בחלק מאותם הטיעונים. הם מאשרים תכופות את ייעודה של ויקיפדיה כמקור מידע נייטרלי אבל טוענים שבמקרה זה, כיוון שהקריקטורות מלבות את זעמם של רבים, עצם פרסומן יוצר מקור להטיה לא הוגנת באינציקלופדיה:

"כתיבה על המחלוקת היא דבר אחד, פרסום הקריקטורות הדביליות שגרמו לה הוא דבר שונה לחלוטין... ויקיפדיה היא אנציקלופדיה (בעיקרון לפחות) ומכאן שעליה להציג דברים מנקודת מבט ניטראלית... ובמעשה זה אין שום דבר נייטרלי."

גם עורכים אחרים, שהשתדלו לשכנע בעמדתם נגד הקריקטורות או במציאת פתרון של פשרה, הכירו בחשיבות השיקול של חופש הדיבור, אך טענו שיש להעמיד אותו במקום נמוך יותר מהשיקול של נגישות שווה לכל נפש. אחד העורכים ניסח זאת כך:

"אני חושב שאתה לא מסתכל על האנציקלופדיה בצורה נכונה...ודאי ידוע לך שהרעיון המרכזי של ויקיפדיה הוא הפצה חופשית או מתן הזדמנות שווה לכולם להגיע למידע."

טיעונים של ערכים מופשטים. אנשי קבוצת הנגד השתמשו בטיעונים המבוססים על ערכים מופשטים כגון הגינות כללית, רגישות תרבותית או חופש הדיבור, לעיתים תכופות יותר מאשר אנשי הקבוצות שהיו בעד או המליצו על פשרה. טיעוניו של עורך אחד מקבוצת הנגד כללו ערכים מופשטים המנוסחים ככבוד לדת:

"אנחנו חייבים לכבד את כל הדתות, וההצגה של תמונות כאלה אינה הדרך הטובה ביותר להרגיע את הרוחות, ושני הצדדים אינם יכולים להכחיש שהצגת התמונות היא התגרות ברגשותיהם של אחרים."

את העובדה שעורכים בעמדת נגד מעדיפים להשתמש בטיעונים המבוססים על ערכים מופשטים יותר מאשר בטיעונים של זהות ויקיפדיה (טבלה 2) אפשר להאיר באמצעות דבריהם של פרלמן ואולברכטס-טיטקה [18], המציינים שבטיעונים מסוג זה נוטים להשתמש אנשים שרוצים שינוי יותר מאשר אנשים שמעוניינים לשמר את הסטאטוס קוו: "בערכים מופשטים נוח להשתמש לצורכי מתיחת ביקורת מפני שהם מתייחסים לכולם באופן שווה ומספקים מן הסתם אמות מידה למי שמבקש לשנות את הסדר הקיים." אם מביטים בעורכי הנגד מבעד למשקפיים האלה, נראה שהם משתמשים בטיעון מסוג זה כמוצא אחרון, אחרי שנכשלו מאמציהם לשכנע בעזרת טיעונים המבוססים על ערכים מקובלים יותר בקהילה.

מסקנות

ניתוח התכנים שביצענו אפשר לנו לזהות את סוגי הטיעונים הרטוריים שהועלו בתדירות הגבוהה ביותר בוויכוח, ולהראות שאנשים שונים המשתייכים לאותה קהילה נוטים להעדיף סוגים שונים של טיעונים, התנהגות שמשקפת כמדומה את הפרשנויות שלהם לערכי הקהילה ואת העדיפות היחסית שהם נותנים להם. גילינו שלמרות העובדה שעורכים מכל צדדיו של הוויכוח השתמשו בטיעונים הפופולריים ביותר באותה התדירות (עובדה המצביעה על מערכת ערכים משותפת), העורכים שהשתדלו למען השארת הקריקטורות נטו להעדיף אסטרטגיות שונות מאלו שהעדיפו העורכים שצידדו בדרגה כזו או אחרת של צנזורה עצמית, אם במזעור השפעתן של הקריקטורות (על-ידי הורדתן לתחתית הדף או הקטנתן) ואם בסילוקן המוחלט מהמאמר. תוצאות אלו מעידות כי ההבדלים בטיעונים שבהן השתמשו העורכים לא נובעים רק מהשוני של הערכים הסוציו-תרבותיים הכלליים שלהם, אלא גם מההבדלים הבסיסיים בהשקפותיהם על האופן שבו יש ליישם את היעוד ואת הערכים-הלכה למעשה של ויקיפדיה בהקשר של המאמר "פרשת קריקטורות מוחמד".

אנו טוענים שלמרות היעדרו של קונצנזוס בשאלה זו, העורכים בעמדת בעד השיגו את התמיכה הדרושה לאכיפה מוצלחת של החלטתם על שאר העורכים להשאיר את הקריקטורות משום שהיררכיית הערכים שבא לביטוי בפוסטים שלהם שיקף את הערכים-הלכה-למעשה של הקהילה הרחבה יותר של עורכי ויקיפדיה. הדגש ששמו עורכי הבעד על תקדימים להכנסת קריקטורות מוחמד ועל הרלוונטיות שלהן למאמר, והאופן המוצלח שבו ניסחו את יעוד ויקיפדיה במונחים של עמדה נגד צנזורה, יכולים לשפוך אור על מקרים אחרים שבהם ויקיפדיה בשפה האנגלית העדיפה את חופש המידע על-פני כוללנות תרבותית, למרות הדגש הרשמי שהיא שמה לכאורה על נגישות שוויונית והעצמה גלובלית.

השלכות על ויקיפדיה. חקר המקרה הזה תורם להבנת האופן שבו מנגנוני פיקוח חברתיים הפועלים בתוך קהילת ויקיפדיה מאפשרים לעורכים לקבל ולאכוף החלטות שאינן משקפות תמימות דעים או התפשרות, למרות מודל העריכה החופשית של ויקיפדיה והמחויבות האידאולוגית שלה להכללה ולתהליך קבלת החלטות מבוסס קונצנזוס. במקרה זה, ההחלטה אם לכלול את קריקטורות מוחמד או להוציאן נהפכה למשחק סכום אפס, שבו ההסתמכות על ערכי הליבה של ויקיפדיה רק סייעה להגדיל את הקיטוב ולהביס את ניסיונות הפשרה. המאבק העקרוני בין חופש ביטוי לרגישות תרבותית משותף לחברות וקהילות אנושיות רבות, מקוונות ושאינן כאלה. עם זאת, דווקא בשל התפוצה הגלובלית, הפתיחות הרדיקלית והתשתית האידאולוגית המפורשת של ויקיפדיה, היא עשויה להיות פגיעה במיוחד למאבקים מסוג זה ולהשלכותיהם. בלי מנגנונים נוספים ליישוב מחלוקות תרבותיות, ויקיפדיה מסתכנת באבדן הגישה לנכסי ידע יקרי ערך של מספר רב של תורמים בכוח ועשויה גם להיתקל בקשיים בהגשמת ייעודה כ"אנציקלופדיה לכל" אמיתית. הכרת הקהילה בעובדה שלפעמים ויקיפדיה לא מגשימה את ההצהרות הנשגבות שלה בשימה דגש יתר על ערכים מסוימים על חשבון ערכים אחרים, יכולה לסייע לה להגשים טוב יותר את ייעודה ולספק את צורכי המידע של משתמשי ויקיפדיה ברחבי העולם.

השלכות על תכנון קהילות מקוונות. לממצאים אלו יש משמעות נוספת הנוגעת לאינטראקציות מקוונות שאינן קשורות לוויקיפדיה. שיתופי פעולה מבוזרים מקוונים, מבוססי ויקי, נהפכו לדגם חביב הן על ארגונים ממשיים המבקשים למנף את מקורות המידע של חבריהם כיחידים והן על מספר גדל והולך של קהילות מבוזרות, רבות משתמשים, שנבנות סביב מטרות והתעניינויות משותפות. תוצאות המחקר היסודי והאיכותי הזה מעמידות בספק את ההנחה ששוויון בנגישות טכנית גורר שוויון באפשרות לתרומה. חקירת הוויכוח שהתחולל סביב מאמר היילנדס-פוסטן מגלה שמנגנוני הפיקוח הטכניים והחברתיים של קהילות מקוונות פתוחות דוגמת ויקיפדיה, יכולים לפעמים לשמש לאכיפת אי שוויון ולדחוק לשוליים דעות מיעוט, במקום לשרת את המטרתה שלשמה הם נועדו ולאפשר שיתוף פעולה שוויוני ופורה שמנוהל בצורה עצמאית. מכאן שמתכנני קהילות מקוונות וחבריהן גם יחד צריכים לשאוף ליצירת מנגנוני ניהול ופיקוח נוספים שיבלמו את הנטיות הללו ויאפשרו גם לבעלי עניין שמחזיקים בדעת מיעוט לתרום מהידע שלהם.

הערות שוליים

1. לאחרונה התרחש ניסיון התנקשות בחייו של הקריקטוריסט הדני קורט וסטרגורד מהעיתון הדני "יילנדס פוסטן", ב-2 בינואר 2010.
2. Look Who's Using Wikipedia, Bill Tance, Time.com
3. "ויקיפדיה לאן" (Whither Wikipedia) מאת ל. סאנגר (Sanger)

References

1. S. Albert, B. E. Ashforth, J. E. Dutton (2000). Organizational Identity and Identification: Charting New Waters and Building New Bridges. Academy of Management Review, Vol. 25, No. 1. (2000), pp. 13-18.
2. Alvesson, M., & Willmott, H. (2004). Identity regulation as organizational control: Producing the appropriate individual. Organizational identity: A reader, 436465.
3. Beschastnikh, I., Kriplean, T., & McDonald, D. (2007). Wikipedian Self-governance in Action: Motivating the Policy Lens. Paper presented at the Conference on Supporting Group Work.
4. Butler, B., Joyce, E., & Pike, J. (2008). Don't look now, but we've created a bureaucracy: the nature and roles of policies and rules in wikipedia. Proceeding of the twenty-sixth annual SIGCHI conference on Human factors in computing systems.
5. Emigh, W. and Herring, S. C. 2005. Collaborative Authoring on the Web: A Genre Analysis of Online Encyclopedias. In Proceedings of the Proceedings of the 38th Annual Hawaii international Conference on System Sciences (Hicss'05) - Track 4 - Volume 04 (January 03 - 06, 2005). HICSS. IEEE Computer Society, Washington, DC, 99.1
6. Forte, A. and Bruckman, A. 2008. Scaling Consensus: Increasing Decentralization in Wikipedia Governance. In Proceedings of the Proceedings of the 41st Annual Hawaii international Conference on System Sciences (January 07 - 10, 2008). HICSS. IEEE Computer Society, Washington, DC, 157
7. Geiger, R. S., Ribes, D. 2010 The work of sustaining order in wikipedia: The banning of a vandal. Proceedings of the ACM Conference on Computer Supported Cooperative Work, CSCW 2010. (April 20, 2010).117-126.
8. Giles, J. (2005). Special Report–Internet encyclopaedias go head to head. Nature, 438(15), 900-901.
9. Hansen, S., Berente, N., & Lyytinen, K. (2009). Wikipedia, Critical Social Theory, and the Possibility of Rational Discourse. The Information Society, 25(1), 38-59.
10. Herring, S. C. (2004). Computer-Mediated Discourse Analysis: An Approach to Researching Online Behavior. In R. K. Sasha A. Barab, James H. Gray (Ed.), Designing for Virtual Communities in the Service of Learning.
11. Kittur, A., Pendleton, B., and Kraut, R. E. 2009. Herding the cats: the influence of groups in coordinating peer production. In Proceedings of the 5th international Symposium on Wikis and Open Collaboration (Orlando, Florida, October 25 - 27, 2009). WikiSym '09. ACM, New York, NY, 1-9.
12. Kittur, A., Suh, B., Pendleton, B., & Chi, E. (2007). He says, she says: conflict and coordination in Wikipedia. Paper presented at the CHI '07: Proceedings of the SIGCHI conference on Human factors in computing systems.
13. Kriplean, T., Beschastnikh, I., McDonald, D., & Golder, S. (2007). Community, consensus, coercion, control: cs*w or how policy mediates mass participation. Paper presented at the GROUP '07: Proceedings of the 2007 international ACM conference on Supporting group work.
14. Kuznetsov, S. (2006). Motivations of contributors to Wikipedia. SIGCAS Comput. Soc., 36(2), 1.
15. Lasswell, H., & McDougal, M. (1992). Jurisprudence for a free society: studies in law, science, and policy: Martinus Nijhoff Publishers.
16. Nov, O. (2007). What motivates wikipedians? Communications of the ACM, 50(11), 64.
17. Pentzold, C., & Seidenglanz, S. (2006). Foucault@Wiki: first steps towards a conceptual framework for the analysis of Wiki discourses. Paper presented at the WikiSym '06: Proceedings of the 2006 international symposium on Wikis, Odense, Denmark.
18. Perelman, C., & Olbrechts-Tyteca, L. (1969). The new rhetoric: University of Notre Dame Press Nortre Dame, Ind.
19. Slattery, S. P. 2009. "edit this page": the socio-technological infrastructure of a wikipedia article. In Proceedings of the 27th ACM international Conference on Design of Communication (Bloomington, Indiana, USA, October 05 - 07, 2009). SIGDOC '09. ACM, New York, NY, 289-296.
20. Swarts, J. 2009. The collaborative construction of "fact" on Wikipedia. In Proceedings of the 27th ACM international Conference on Design of Communication (Bloomington, Indiana, USA, October 05 - 07, 2009). SIGDOC '09. ACM, New York, NY, 281-288.
21. Tompkins, P., & Cheney, G. (1985). Communication and unobtrusive control in contemporary organizations. Organizational communication: Traditional themes and new directions, 179-210.
22. Viegas, F., Wattenberg, M., & Dave, K. (2004). Studying cooperation and conflict between authors with history flow visualizations.
23. Viegas, F. B., Wattenberg, M., Kriss, J., & van Ham, F. (2007). Talk Before You Type: Coordination in Wikipedia. Paper presented at the System Sciences, 2007. HICSS 2007. 40th Annual Hawaii International Confer ence on System Science.

אודות

קרין נהון: פרופסור-חבר בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון, חברת סגל נלוות בחוג לתקשורת באוניברסיטת וושינגטון, ראש מרכז אספר ליזמות באוניברסיטה העברית, וחברת הנהלה בתנועה לחופש המידע. תחום המחקר שלה נוגע לפוליטיקה של המידע ובפרט להבין את הקשרים בין טכנולוגיה, מידע והחברה.אתר הבית שלה בעברית נמצא ב-http://ekarine.org/heb ובאנגלית ב-http://ekarine.org
ג'ונתן מורגן: הינו תלמיד דוקטורט בבית הספר להנדסה באוניברסיטת וושינגטון, עמית בעמותת ויקמדיה ועובד שם במחקר שמטרתו לחזק את הקשר של הציבור עם ויקיפדיה. תחום המחקר שלו נוגע לשיתופי פעולה בין אנשים בטכנולוגיות מבוססות קוד פתוח.אתר הבית שלו נמצא ב- http://jtmorgan.net
רוברט מייסון: פרופסור בבית הספר למידע באוניברסיטת וושינגטון, בעבר היה הנשיא של האגודה הבינל"א לניהול טכנולוגיה. תחום המחקר שלו נוגע בקשר בין תרבות לטכנולוגיה.אתר הבית שלו נמצא ב- http://faculty.washington.edu/rmmason

העובדה שהפוליטיקה משחקת תפקיד מאוד גדול בכל העניין, כנראה לא תסעיר רבים. אך גם לאדם כמוני, שפחות מעורה בנבכי הדיל המתקרב,ברור כי המהלך של אי פרסום רשימת השופטים המועמדים לעליון הינו בניגוד לחוקֿ. עולה ממנו ריח באושים של דיל מסריח שנרקם בחדרי חדרים ויוגש לציבור על ידי הוועדה בליווי אמירה כוזבת כאילו הוועדה מינתה לבית המשפט העליון את המועמדים הטובים ביותר מבין משפטני ישראל. מעבר לפגמים הערכיים החוקיים בתהליך המנוי, מקוממת במיוחד ההפרה של חובת השקיפות כלפי הציבור, והפגיעה הבוטה בעקרונות שיתוף הציבור ובאיכות המנהל התקין.

לפי אחד הכללים המחייבים את הוועדה לבחירת שופטים, הוועדה אמורה לפרסם את רשימת המועמדים לבתי המשפט בערכאות השונות  30 ימים לפני הדיון בוועדת המינויים לבחירת שופטים. הרעיון מאחורי הכלל הזה הוא  לאפשר שקיפות וביקורת ציבורית, והתוצאה המעשית של יישום העקרון מאפשרת לציבור הרחב להביע בפני הוועדה התנגדות למינוי מועמדים מסויימים.  קצת היסטוריה – עד 1997 הליך מינוי השופטים התקיים ללא פרסום מוקדם, המינויים נסגרו בחדרי חדרים, ולציבור נודע מי המועמדים רק לאחר קבלת ההחלטה. זה השתנה כאמור לעיל רק ב 1997 בעקבות החלטת בג"צ. חשיבות הפרסום המוקדם אינה בפורמליות הפרוצדורלית, אלא במהות השקיפות והבקרה הציבורית. הפרסום המוקדם מסייע לוועדה בתהליך סינון המעומדים על ידי בירור התנגדויות מהציבור למועמדים שדבק בהם רבב לדעתם של המתלוננים. ברוח דברי השופט לואי ברנדיס שאמר "אור השמש הוא המחטא הטוב ביותר".

בעוד כשבועיים, ב-20.11.11 אמורה להתקיים ישיבה שבה אמורים להתמנות שלושה שופטים לבית המשפט העליון. בניגוד לכללים הוועדה לא פרסמה רשימה של המועמדים עליהם היא תדון, ומתעוררת השאלה  מיהם המועמדים שמתוכם אמורה הוועדה למנות שלושה לכהונת שופטים בבית המשפט העליון?

דורית בייניש ויעקב נאמן. מקור תמונה: הארץ, צילום: רון אלון

למעטים שטרחו להשקיע מאמצים לא קלים ולבקש תשובה לשאלה הזו נמסר כי עליהם לפנות לשישה פרסומים שונים אשר פורסמו בעבר בין 2007 ל-2009 ולדלות מתוך הפרסומים את שמות המועמדים. המלאכה אינה קלה. היא קשה במיוחד לאדם מן הישוב שאינו בקי ברזי עולם המשפט הישראלי. הקושי נובע בין השאר מהעובדה שהפרסומים אינם עדכניים. כך למשל, השופטים יצחק עמית, עוזי פוגלמן וניל הנדל, מופיעים ברשימות, למרות שהם  מונו לפני שנתיים לבית המשפט העליון. ברשימות גם מופיעים שופטים שפרשו ואינם רלוונטיים עוד לדיון, כמו שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יהונתן עדיאל. בנוסף לכך, במקבץ הרשימות, מופיעים שלושה שופטים שכיהנו במינוי בפועל בבית המשפט העליון אך לא מונו לכהונת קבע, ובמקום זאת מונו לנשיאי בתי המשפט המחוזיים (תל אביב, באר שבע ונצרת).  תוך הבנה שמועמדותם תוסר מהעליון  תמורת מינויים לנשיאים במחוזי.

קשה להשתחרר מהרושם שצורת הפרסום הזו אינה עונה על החובה הבסיסית של השקיפות ובאה לסייע למי שמעוניין בהסתרת מידע ולא בחשיפתו. חובת השקיפות אינה מסתיימת בפרסום המידע, אלא בפרסומו בצורה נגישה וקלה להבנה ולניתוח על ידי הציבור. הטכנולוגיה כיום מאפשרת פרסום שכזה באמצעים פשוטים, זולים ויעילים. ההמנעות מפרסום נאות מטילה ספק במניעי המפרסמים.

חמישה ימים לאחר בחירת שלושת שופטי העליון אמורים חברי הוועדה למנוי שופטים לבצע שורה של מינויים בבתי המשפט המחוזי והשלום. אם רוצים לראות את ההבדל בין פרסום לקוי לפרסום נאות, כדאי לבחון את הרשימה שפרסמה הוועדה למינוי שופטים לגבי המועמדים לכהונה בבתי המשפט השלום והמחוזי.  רשימה זו פורסמה כדין 30 יום קודם לישיבה, לא רק ברשומות אלא גם באתר דוברת בתי המשפט, כך שהמידע נגיש לכלל הציבור. נשאלת השאלה אם כך, מדוע בחרה הועדה להנגיש את השמות של המועמדים לערכאות הנמוכות ודואגת להסתיר היטב את שמות המועמדים לבית המשפט העליון?

ברור לעין שהשפעת המחאה החברתית מהקיץ עוד לא חלחלה לוועדת המינויים. תרגילים מסריחים שבלענו בעבר בחוסר רצון אבל בהשלמה, הם כיום עילה למחאה קולנית. הם לא רק מוקצים מחמת מיאוס, אלא בלתי מקובלים נורמטיבית בחברה דמוקרטית תקינה. ועדת טרכטנברג, לדוגמא,  הדגישה את השקיפות, שכן הבינה את החשיבות של השיח הציבורי. קל וחומר, במינוי שלושה שופטי בית משפט עליון לעליון,המהווים כחמישית מהרכב בית המשפט העליון. מדובר בהליך משמעותי, בעל השפעה על מרקם החיים בישראל שחייב להיות מאופיין בשקיפות ובשיח ציבורי. הציבור יכול להאיר היבטים שונים הקשורים בתהליך המינוי כבר בשלבים מוקדמים, כך למשל עשויה להתפתח מחאה ציבורית לגבי כך שרשימת המועמדים אינה משקפת את הרכב הציבור הישראלי, כפי שקבעה בעבר ועדה בראשות השופט זמיר.

במקרה הספציפי שלנו, פרסום מוקדם היה עשוי לאפשר דיון ציבורי לגבי העדרות נשים מהרשימה. מ"רשימת המועמדים" (מליקוט של ששת הרשומות) הגענו למספר הבא: 19 מועמדים ומתוכם שתי נשים בלבד. עיוות נוסף הוא העדרם של שופטים שמסוגלים בנוסף לכישוריהם המקצועיים גם לשקף קבוצות אחרות כגון מזרחים, חרדים, ערבים וכד'.לדוגמא, חמשת המינויים האחרונים לבית המשפט העליון היו של גברים (אני אפילו אעיז ואומר, גברים אשכנזים: השופטים דנציגר, מלצר, פוגלמן, עמית והנדל). חמשת שופטים אלו החליפו גם שופטות שפרשו. עניין זה מחייב דיון, אלא שבהעדר רשימה מסודרת יש קושי לבחון זאת. חיים קלים לחברי הוועדה, וחיים טובים פחות לכלל אזרחי ישראל.

הגיע הזמן שוועדות ציבוריות תהיינה שקיפות לציבור. אנו דורשים להציג את רשימת שמות המועמדים המלאה. ברור לכולם כי הסתרת רשימה ואי פרסומה לפי החוק נועד אך ורק על מנת להכשיר את הדיל, שגם מסריח וגם לא חוקי. פרסום נאות לתקופה של 30 ימים כדין יאלץ את שר המשפטים לדחות את הישיבה של הועדה לבחירת שופטים ואולי גם פיצוץ הדיל אותו הוא רוצה להעביר... בשקט בשקט, הרחק מעינו הפקוחה של הציבור.

[פורסם בגרסא קצרה יותר ב-Ynet בתאריך ה-10 לנובמבר, 2011]

באירוע מרגש בתל־אביב המיוזעת, כמו גם ביישובים אחרים ברחבי הארץ, נפרסו במוצ"ש כ־950 שולחנות עגולים עם 9,500 אנשים, במטרה ליצור צינור השתתפות ושיח של הציבור. לא מדובר במסות אליהן הורגלנו בשבועות האחרונים, של 400 אלף איש הצועקים "העם רוצה צדק חברתי", אולם להביא כמות כזו של אנשים לשבת ולדבר זה עם זה הוא דבר שכמעט ולא נעשה באף מקום בעולם, ברמה ארצית. שיח של הציבור עם עצמו, ואולי בהמשך — למרות שעדיין לא ברור איך — שיח עם הממסד.

ישבתי במשך שלוש שעות תמימות לדיון סביב שולחן עם תשעה אנשים זרים לי, בניסיון להגדיר במילים מה צריך לשנות וכיצד צריך לשנות. בחורה שמשרתת בצבא, איש חינוך משדה־בוקר, פסיכולוגית מירושלים, עו"ד מן המרכז ומהגר לשעבר. בקונטקסט הישראלי הרגיל, התמונה של אנשים מקשיבים, מתדיינים בשקט, בהתלהבות ובמעורבות, היא מאורע חריג, שקשה לתאר את ייחודיותו במילים.

ועכשיו, אחרי דברי ההלל הללו, הגיע הזמן להסיר את המשקפיים הוורודים לרגע ולהסתכל קדימה. היוזמה של אלף השולחנות העגולים לא הניחה הצעות מדיניות קונקרטיות על השולחן, אלא היוותה יותר אפיק להוצאת קיטור של הציבור. הייתה השתתפות, אולם לא היה שיח אמיתי. המשתתפים התבקשו שלא לחוות דעה על הצעות האחר, אלא יותר להתמקד בהוספת יוזמות וחומרים חדשים. במילים אחרות, מהות הדיון הייתה הגברת המעורבות ואיסוף מידע ופחות דיון מהותי על הצעות. התחושה מהשולחנות השונים היא, כי עוד לא נוצרה הבשלות לעבור משלב השיח לשלב המעשים.

הצלחה תהיה אם נבנה מכניזם קבוע בתהליכי קבלת ההחלטות, המשלב את קולו של הציבור, שלא רק מקבל את המידע השקוף שמגיע לו, אלא גם מצליח להבין את משמעויותיו, משמיע אותן – ונשמע

השאלה האמיתית אינה זו שמסתובבת בתקשורת בשבועות האחרונים — האם תהיה המשכיות לכל פעולות המחאה החברתית, או האם ישכיל הציבור לתרגם את הדרישות הרבות לשינוי ולחלוקת משאבים המייצגת סדר יום שונה. השאלה האמיתית נמצאת במקום אחר לחלוטין. כן, המחאה חשובה והדרישה לדיור בר־השגה צודקת. אולם מחר, סדר היום הפוליטי והחברתי ישתנה, ותהיינה דרישות חברתיות אחרות צודקות. ומה אז? האם גם אז ננסה להוציא את הציבור לרחוב? האם כל שבוע נקיים עצרות והפגנות המוניות? הרי ברור לכולנו שדבר שכזה אינו בר־קיימא.

מוזיאון תל-אביב, 10.9.11, אירוע 1000 שולחנות עגולים (צולם ע"י: דן חיימוביץ)

על כן, הצלחה תהיה אם נבנה מכניזם קבוע בתהליכי קבלת ההחלטות, המשלב את קולו של הציבור. ציבור, שלא רק מקבל את המידע השקוף שמגיע לו, אלא גם מצליח להבין את משמעויותיו, מנתח אותו, מגיע למסקנות, משמיע את קולו, ולא רק משמיע אלא גם נשמע על־ידי מקבלי ההחלטות, ומשתלב בצורה מסודרת בהליכי קבלת ההחלטות ברמות השונות.

 כמובן שיש קשיים — התהליך לא יכול להיות טכנולוגי לחלוטין ודורש מעורבות גבוהה של יד אדם עורכת, ובמילים אחרות — שומרי סף, אשר ירכזו וימירו את שיח ההמון לדרישות ולצרכים. יש לומר בגלוי, כי בהגדרה, תהליך ההשתתפות הציבורית אינו שוויוני ומכיל, ובכל אופן הוא עדיף על גבי החלטות ציבוריות המתקבלות בחשאי על־ידי גופים מצומצמים המשקפים ידע מצומצם, ולעיתים גם אינטרסים צרים הנוגדים את האינטרס הציבורי.

בשלב זה, ישראל אינה נמצאת שם. ועל כן, הצלחה אמיתית היא שינוי אמיתי בתהליכי קבלת ההחלטות בממסד הפוליטי, המערב את הציבור בצורה שוטפת. מי ייתן וערבים נפלאים של אלפי אנשים העוסקים בליבון בעיות ציבוריות יהפכו לתופעה שבשגרה בדמוקרטיה הישראלית.

[פורסם בידיעות אחרונות בתאריך ה-13 לספטמבר, 2011]

]]> http://ekarine.org/heb/2011/09/town-hall-meetings/feed/ 2 http://ekarine.org/heb/2011/03/pm-letter/ http://ekarine.org/heb/2011/03/pm-letter/#comments Mon, 14 Mar 2011 04:03:24 +0000 ‫קרין נהון‬ http://ekarine.org/heb/?p=400

ניתן להוריד את המכתב כקובץ pdf.

14 במרץ, 2011

לכבוד
חה"כ בנימין נתניהו, ראש הממשלה
משרד רוה"מ
ירושלים

אדוני ראש הממשלה,

הנידון: יישום שלא כדין של חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי

בחודש נובמבר 2009, בעקבות ויכוח ציבורי נוקב סביב "חוק המאגר הביומטרי", הסמכת את מזכיר הממשלה, עו"ד צבי האוזר, לבוא במו"מ עם הגורמים הרלוונטיים ולהגיע לפשרה בכל הקשור לחוק. בעקבות זאת גיבש צוות האוזר הסדר, שלפיו החוק יוחל בהדרגה, וכי תערך תקופת מבחן (פיילוט) של שנתיים. קיומו של הפיילוט הוא יסוד מרכזי בחוק, שכן הוא בא לבחון את אופן יישום הוראות החוק ו"את נחיצות קיומו של מאגר ביומטרי ומטרותיו, את המידע שיש לשמור במאגר ואת אופן השימוש בו" (ראה סעיף 41 לחוק).

בימים האחרונים לאחר דיונים פנימיים סוערים, שהתקיימו הרחק מעין הציבור, הודיע משרד הפנים כי בכוונתו להתחיל בביצוע הפיילוט "הביומטרי". אנו מבקשים להתריע בפניך כי הגורמים הרלבנטיים שמובילים את המהלך פועלים בניגוד לפשרה שיזמת על מנת לקדם אינטרסים המנוגדים לתכליתו של חוק המאגר הביומטרי תוך פגיעה קשה ובלתי מידתית בזכויות יסוד ובמשטר הדמוקרטי במדינת ישראל.

מיד לאחר שגובשה הפשרה חל בה כרסום חמור. הוכנסו בה שינויים שנועדו לאלץ את תושבי ישראל להשתתף בפיילוט הביומטרי, למרות שההסכם דיבר על השתתפות על בסיס וולנטרי. למרות זאת, חברי כנסת שהתנגדו לחוק הצביעו בעדה, על יסוד ההנחה שבתקופת המבחן ניתן יהיה לעמוד על יתרונותיו וסכנותיו של המאגר הביומטרי.

ואכן, פיילוט ראוי הוא תנאי להבטחת העקרונות שעמדו ביסוד ההסדר שגיבש צוות האוזר. בלעדיו לא ניתן יהיה לדעת האם וכיצד ראוי להקים מאגר ביומטרי, ולבחון את האיזון הראוי בין יתרונותיו הנטענים אל מול סכנותיו, העלויות העצומות שכרוכות בו, ומעל הכל - את הפגיעה הבלתי הפיכה בפרטיות האזרחים. אנגליה והולנד, למשל, שהיו בשנים האחרונות נושאות הדגל בקידום יוזמות דומות, הודיעו לאחרונה על ביטול תכניות המאגר הביומטרי, בין היתר בשל כישלון תכניות הפיילוט בנושא בארצן.

דומה שחשש מפני כישלון דומה בישראל, הביא את הגורמים הממונים על ביצוע הפיילוט לתכננו בקווים גסים ורשלניים ובאופן שלא ניתן יהיה להפיק מיישומו לקחים ומסקנות. התכנית שמשרד הפנים מתכוון להפעיל אינה מגדירה את יעדי הפיילוט, חסרה תנאים לתקפות הפנימית והחיצונית של תוצאותיו, ואין בה שיטות מדידה ומדדים להצלחה ולכישלון. הפיילוט המתוכנן אינו מהווה מבחן של ממש, אינו מסוגל למלא את יעדיו, ועצם הפעלתו בצורה הנוכחית תהווה הפרה של הוראות החוק. לעמדה זו שותפים גם גורמים מקצועיים במשרד המשפטים.

פגם חמור נוסף נוגע למתווה הטכנולוגי של המאגר. במקור, המאגר הביומטרי תוכנן והוצג לציבור ולכנסת כאמצעי להבטחת תעודות זהות ומרשם האוכלוסין. הלכה למעשה, המאגר הביומטרי "נחטף" על ידי המשטרה, והוא עתיד להיבנות בדרך מסוכנת ופוגענית במיוחד, כדי לשרת מטרות זרות לתכלית החקיקה.

דוגמא טובה לכך ניתן לראות בהתייחסות להצעתו של פרופ' עדי שמיר, שאפשרה אגירת הנתונים הביומטריים באופן שיבטיח הגנה טובה יותר על פרטיות האזרחים, מבלי לגרוע כהוא זה מהמטרה שלשמה מוקם המאגר (קיומו של מערך הנפקה אמין ומהימן של מסמכי זיהוי, ומניעת האפשרות שמתחזים יצליחו להוציא לעצמם תעודות זהות ודרכונים מזוייפים). הצעה זו מאפשרת להשיג את מטרת החוק הביומטרי תוך צמצום הפגיעה בזכות החוקתית לפרטיות והפיכתה למידתית יותר, כפי שמתחייב מהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.  פקידים בכירים במשרדי הפנים, המשפטים והאוצר קיבלו בהתלהבות את הצעתו של פרופ' שמיר, והיא אף זכתה לתמיכת הרשות הלאומית לאבטחת מידע בשב"כ. אלא שבסופו של דבר נדחתה ההצעה בעיקר בשל התנגדותם העיקשת של המשטרה והמשרד לביטחון פנים, שחששו שיישומה יקשה על יכולה של המשטרה לעשות שימוש תדיר ושוטף במאגר הביומטרי. במילים אחרות: הפיילוט והמאגר הביומטרי ייבנו בשיטה שסכנותיה ופגיעותיה בזכויות הפרט חמורות יותר, אך ורק כדי שניתן יהיה להעמידם לרשות המשטרה הלכה למעשה.

הפגמים שתיארנו לעיל נובעים בין היתר מכך שתהליך יישום החוק והפיילוט נעשה בחדרי חדרים, הרחק מעינו הפקוחה של הציבור ונבחריו, על מנת להעמידם בפני עובדה מוגמרת, להסתיר מהם את המחלוקת הקשה שנטשה בתוך המנהל הציבורי ולמנוע ביקורת ציבורית עניינית. השקיפות הכרחית ומתחייבת בסוגיה רגישה זו. התקנות הנוגעות למאגר ולפיילוט חייבות להתפרסם ולעמוד להתייעצות ציבורית עוד לפני חתימתן. חובה זו עולה בקנה אחד עם ההלכה הפסוקה ועם הנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שלפיהן חקיקת משנה שיש לה השלכות על זכויות אדם, ראוי שתעשה על סמך התייעצות עם הציבור. בענייננו, אף ניתנו הבטחות מפורשות ברוח זו מצד שר הפנים ופקידים בכירים הנוגעים בדבר. בפועל, לא רק שלא שיתפו את הציבור בתהליך, אלא שההחלטות התקבלו בדיונים חשאיים על מנת לרוקן מתוכן את הדיון הפרלמנטרי שעתיד להתקיים בנושא. נסגרו עסקאות חשאיות בין פקידי הרשות לבין חה"כ שטרית, שכבר הכריע בעניין למרות שהוא עתיד לעמוד בראש ועדה פרלמנטרית מיוחדת שאמורה לדון, לפקח ולאשר את התקנות.

לסיכום, א. מדובר בפיילוט שהוא למראית עין בלבד בניגוד להוראות החוק ולהסדר שגיבש צוות האוזר. ב. המאגר שנועד לצרכי רשות האוכלוסין הרחיב את ייעודו על מנת שהמשטרה תוכל לעשות בו שימוש יומיומי ואינטנסיבי, וזאת במחיר של סיכונים ממשיים לפגיעה חמורה באינטרסים ביטחוניים, ובזכות לפרטיות של אזרחי ישראל, כפי שהרוב המכריע של המומחים מתריע. ג. העדר שקיפות ודיון ציבורי בתהליך והפיכת הדיון הציבורי בממשלה ובכנסת למראית עין ולחסר כל ערך ממשי. לאור זאת, אנו מבקשים לכנס בדחיפות את ועדת השרים לנושא הביומטרי או לחילופין את הצוות שגיבש את הפשרה בראשות עו"ד צבי האוזר על מנת: לבחון את התלונות ולבנות הליך פיקוח וביקורת אמיתיים ומסודרים, לפעול לכך שעיצוב הפיילוט יבוא לדיון ציבורי ויהיה שקוף במטרה לבנות פיילוט אמיתי ולא למראית עין, ושהמאגר כולו יבנה בצורה אשר מצמצמת ככל שניתן את הפגיעה הבלתי-מידתית בזכויות יסוד.

בכבוד רב,

פרופ' קרין נהון, בית הספר למידע, אוניברסיטת וושינגטון

עו"ד אבנר פינצ'וק, האגדה לזכויות האזרח בישראל

העתקים:
חה"כ אלי ישי, שר הפנים
פרופ' יעקב נאמן, שר המשפטים
חה"כ דר' יובל שטייניץ, שר האוצר
חה"כ מיכאל איתן, השר הממונה על שיפור השרות לציבור
חה"כ מאיר שטרית, יו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת
עו"ד צבי האוזר, מזכיר הממשלה
מר מלכיאל בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ)

נפל דבר השבוע. מדינות שלמות חיכו בכיליון עיניים לפרסומים של 250,000 תמסורות ומברקים שדלפו/נגנבו ע"י אתר ויקיליקס. הסיבה - הידיעה כי במסמכים הללו יש חומר עסיסי לגבי ההתיחסות של ארה"ב למדינות ומנהיגים שונים בעולם. בשעות האחרונות לפני הפרסומים גבר המתח, וויקיליקס אפילו נפלה ולטענתה בעקבות מתקפה על האתר שלה (למרות שאין הוכחות לכך בנתיים). ברור שאם משהו אכן סבר בארה"ב שהורדת האתר תועיל במשהו או תפסיק את זליגת המידע החוצה, לא מבין את מהות זרימת המידע באינטרנט. הורדת אתר לא רק שלא עוצרת את הפצת המידע, אלא להיפך, היא מעודדת משתמשים שונים לחפש את המידע באתרי מראה, או באתרים אחרים ולשכפל אותו. תוך זמן קצר ביותר המידע הזולג הופיע באלפי אתרים ברחבי העולם.

בנוסף,  ויקיליקס מכיר את כללי המשחק עם העיתונאים. כך שמאות אלפי התמסורות כבר הועברו מלפני שבוע לעיתונים הגדולים בעולם כמו דר שפיגל בגרמניה וגרדיאן באנגליה. דר שפיגל לא התאפק ו"בטעות" פרסם חלק מההדלפות בטרם עת. אולם את מפולת השלגים האמיתית של המידע הזולג החל עיתון גרדיאן, אשר העניק גם אפשרות לחיתוך המידע ע"י משתמשים ללא מיומנויות דיגטליות גבוהות. גרדיאן בנה אפליקציית מפות המאפשרת בדיקת התמסורות לפני תאריך וארץ, ואף העניק אפשרויות להורדת כל הנתונים בצורה המקורית כפי שהם התקבלו ואף בצרוף מטה-דטה (תגיות שעוזרות להבין את הנתונים) שהעיתון עצמו הוסיף. כל אלה מראים לנו שבמשך זמן לא קטן שקדו בעיתון על מנת להפוך את המידע המתפרסם היום לזמין. המידע כל כך רחב ומקיף שהעיתונים מבינים שלא מספיק לסכם לקוראים את התמצית, שכן אין באמת תמצית למידע כה מקיף. במקום זה, הם מנגישים את המידע והופכים את הקוראים ממשתמשים פסיביים לכאלה שחותכים נתונים, וכמובן משתפים עם אחרים את המידע הרלוונטי לקונטקסט שלהם. זהו בדיוק התהליך שהופך מידע אנונימי לויראלי וידוע לרבים.

פרשה זו ממחישה כי לאינטרנט יש יכולת ממשית להוביל בפועל לצמצום בהיקף הצנזורה המדינתית על סוגֵיה ולגידול בהיקף חופש הביטוי. ומה זה אומר לגבי כללי המשחק והאיזונים השונים הקשורים לחופש ביטוי באינטרנט? במאמר החוקר את הנושא לעומק,  חופש הביטוי המעשי והמדומיין באינטרנט: על בטלותה והולדתה מחדש של הצנזורה , טענו כי המודל המוכר והקלסי של הצנזורה -- כלומר, צנזורה מדינתית על-ידי רגולטורים -- איבד רבות מחשיבותו לנוכח קיומו של העולם המקוון ואף טענו כי בניגוד לדעה הרווחת, האינטרנט אינו נקי מצנזורה, וכי קיימות באינטרנט מערכות של הסדרה עצמית גם בנוגע לחופש הביטוי. כך לדוג'  הניו יורק טיימס פרסם מבחר מהמברקים החסויים תוך כדי צנזורה עצמית של שמות ומקומות שהעיתון חשב שהם רגישים. צנזורה עצמית זו עלולה להפוך כבומרנג, שכן החמור במלואו נגיש באתרים אחרים והצנזורה העצמית היא כפרצה הקוראת לגנב בכך שיכולה להסב את תשומת לב המשתמשים לחומר הרגיש ולעודד אותם לחפש אותו.

לפרשת ויקיליקס יש משמעות אדירה מבחינת היחסים שבין מדינות לאזרחיה, ובין מדינות לבין עצמן. אני מניחה שההרתעה החדשה המתמשכת של חשיפת תקשורת פנימית תגרום לבירוקרטים להיות יותר זהירים בהתבטאויות פנימיות ולא רק חיצוניות, ולמצב בו מדינות לוקחות אחריות על מוצא פיהם ומעשיהם של פקידיה. מדינות מוכרחות להפנים את השינוי - העולם הופך לשקיף יותר.

ביומיים האחרונים אנו עדים לעשיית אוטינג (outing) לא' המתלוננת על הטרדה מינית כנגד ניצב בר-לב. המונח 'אוטינג' מתיחס לגילוי פרטים אישיים כגון טלפון, שם, כתובת והעלאת תמונות המאפשרים זיהוי של אדם אשר פרטיו היו חסויים עד כה. בעידן האינטרנט ובמדינה קטנה כמו שלנו, צריך רק גפרור אחד כדי להצית את אש התפשטות המידע.

פרטי הדיון אינם חשובים לצורך הדיון שלנו. שני דברים חשובים צריכים לעניין אותנו: ראשית, משפט השדה הנערך כנגד א' בעצם גילוי הפרטים שלה ותמונותיה באינטרנט. שנית, מי שמשתתף בלינץ' הגילוי הם לא אחרים מאשר אלה האמונים להגן עליה, השוטרים, ואלה האמונים להגן על שיח ציבורי תקין, העיתונאים.

יש בסיפור הזה את כל האלמנטים שמציתים את הדמיון ואת הרצון לדעת, לחשוף, ולגלות. נשמע יותר טוב מהריאליטי שמלעיטים אותנו בטלויזיה. ואם זה לא על חשבוננו, אלא על חשבון אחרים, אז למה לא? זהו, שעלינו לתת את הדעת לסכנות ולאסון שאנו מביאים על החברה בחשיפה שכזו.

באופן מפתיע, החושפים הראשיים הם בעיקר שוטרים, משרתי ציבור אשר מנצלים את תפקידם והידע הנצבר במסגרת תפקידם לפגוע באיש פרטי. אתר "שוטרים חשופים בצמרת" הוא אתר שמטרתו לתת במה לציבור הרחב ולשוטרים כדי להביע דעתם על המתרחש. למרות שאינו ממומן ונתמך ע"י המשטרה הוא ידוע כאתר שבו שוטרים פורקים את אשר על ליבם. בימים האחרונים הפורום שלו משמש במה חופשית לשוטרים להכפיש את שמה של א', לומר את שמה בגלוי, לתת פרטים אישיים ופרטיים על עברה, ולהעלות לרשת תמונות שונות שלה מארועים המצביעים על אופייה לכאורה. כל הפעילויות הללו נעשות מבלי יכולת מצידה להגן על עצמה בצורה סבירה. אני לא רוצה להכנס כאן לויכוח האם יש להסדיר בחקיקה דיונים בפורומים או לא. לדעתי לא. אולם הציפיה מפורום ספציפי זה שאוכלוסייתו היא בעיקר שוטרים, שהם אלה האמונים על  הסדר והביטחון האישי של אזרחי המדינה, כולל על אלו של א', שיהיו רגישים לתוצאות ולכוחם של גילויים שכאלה. בנוסף לכך, הציפיה היא שהם יבינו שהם מפרים כללי אתיקה ברורים בכך שמפיצים מידע שיש להם לגבי אותה א', אשר הגיע אליהם במסגרת עבודתם. לא רק שהם אינם רגישים במקרה שלנו, נראה כי הם נהנים מכוחה של האנונימיות על מנת להתנקם בא', שעצרה מועמד מלהגיע לגביע הנכסף, כסא המפכ"לות.

ואמרנו שגם העיתונאים השתתפו בלינץ' הגילוי? ב-YNET התפרסמה כתבה המפרטת בציטוטים מלאים את הנעשה בפורום, אך עם זאת, העיתונאי היה "רגיש" דיו כדי לא לפרסם את שמה של א'. זה הזכיר לי את התקופה הגרעינית העמומה של ישראל, כאשר עיתונאים רצו לספר על הכור הגרעיני, היו מצטטים עיתונאים זרים. טוב אז מעמימות גרעינית לעמימות מינית. הרי ידוע לכל משתמש אינטרנט מתחיל כי כל מה שצריך לעשות זה לחפש בגוגל את הציטוט המדוייק, אשר יוביל אותך לדיון המדוייק באינטרנט. בתרגיל למידענים מתחילים, חיפשתי בגוגל את אחד הציטוטים ומיד עליתי על הפורום, על ההתכתבות, על הפרטים ועל התמונות. ותהיתי לעצמי, הרי העיתונאים יודעים שע"י כתבה שכזו הם רק גורמים למידע להתפשט בצורה מהירה יותר להרבה אנשים. אז למה לא לפרסם כתבה זו מבלי להביא ציטוטים שמובילים לשמה של המתלוננת? לא פחות בעייתית אתית היא אסטרטגיית הגילוי בה נקט אתר News1 של העיתונאי יואב יצחק. האתר שם את תמונתה של א' בידיעה נפרדת לכאורה מזו של פרשת ההטרדות המיניות (בכתבת פרומו באתר), ובקישוריות בולטת לכתבת ההטרדה, הופיעה תמונה מטושטשת של א' לידה. שוב בתרגיל למידענים מתחילים לא קשה להבין את ההקשר של א' מכתבה הקשורה למכרז תפור, לא' מהתלונה המטרידה של ניצב בר-לב. אמיר זוהר מאתר פוסטה סבור כי זהו "תרגיל שלא היה מחזיק מעמד בתביעת דיבה". אז מה לא עושים בשביל עוד רייטינג ועוד מאמר שיכול לספק את סם הידע והמציצנות של ההמונים?

אגב אם תהיתם כמה באמת מוחקים הודעות של outing בפורומים? המספרים מאכזבים – רק 0.26% מכלל ההודעות הלא ראויות (ויש כמובן סיבות אחרות למחיקת הודעות). אני יכולה להבטיח לכם שיש יותר מ-0.26% הודעות שקשורת לגילוי פרטים אישיים על אנשים באינטרנט. למעשה, זה חלק מתרבות האינטרנט. לחשוף עוד ועוד, לעיתים בעזרתנו ולעיתים בעזרת "חברים טובים" פרטים אשר יכולים לפגוע בפרטיותנו, לפגוע במהלך חיינו התקין ואפילו לסכן את ביטחוננו.

אז בפעם הבאה שאתם חושבים לעשות אוטינג למישהו באינטרנט, עצרו שניה, והכנסו לנעליה של א'. מחר אתם יכולים להיות א'.

גילוי נאות: הכותבת הינה חברת הנהלת התנועה לחופש המידע ובעד שקיפות, חשיפה ופעילות למען גילוי מידע ציבורי, אך אינה בעד גילוי מידע שמטרתו הבלעדית הינה פגיעה בפרטיות של אנשים.

איגוד האינטרנט העלה את הוידאו של המפגש הראשון של קבוצת העניין בנושא משילות האינטרנט וניהול שמות מתחם. במפגש הראשון הופענו: רימון לוי (נשיא איגוד האינטרנט), עו"ד אביב אילון ואני.

תחילה רימון לוי נתן סקירה של מבנה הגופים הבנל"א הקשורים להסדרה של האינטרנט כגון ISOC, W3C ו- ICANN. הנה הוידאו של ההרצאה שלו:

בהרצאה שלי דיברתי על המתח הגובר בין בעלי העניין השונים ותופעה של הסדרה גוברת בנושא האינטרנט בכל הרמות (רמה מדינתית, בינל"א ועצמית), ובעיקר על ההשלכות של מגמות שכאלה.

עו"ד אביב אילון לעומת זאת התלונן על אזלת היד של המחוקק, ועל חוסר ההסדרה המדינתית שגורמת למצב של חוסר ודאות ולמצב בלתי נסבל.