ההשתתפות שלי כנציגה פורמלית במפגש השנתי ה-12 של מועצת המדע והטכנולוגיה לפיתוח של האו"ם העניקה לי את ההזדמנות לחשוב על התהליך של קביעת מדיניות בהקשר הטכנולוגי ברמה הבינלאומית.

לא יכולתי שלא לשים לב למכשולים העיקריים שמלווים תהליך שכזה (ואני מניחה שהדברים נכונים גם לתחומים אחרים מטכנולוגיה). הנה כמה מהם:

1. בעלי עניין רבים עם אינטרסים מגוונים (כן, אנחנו יכולים לקרוא לילד בשמו, זוהי פוליטיקה!). במועצה הזו ישנן 43 מדינות חברות שהן חברות פומליות עם זכויות הצבעה. מובן מאליו שלכל מדינה יש אינטרסים שונים. דווקא מעניין עבורי היה לראות כיצד בעלי עניין שאינם מדינות אלא ארגונים (לדוג' חברות, מוסדות ללא כוונת רווח, ארגונים המייצגים את החברה האזרחית וכדומה) משחקים תפקיד כה קריטי בתהליך הזה. לא באופן פורמלי כמובן. בדיונים ניתנה להם האפשרות להביע את דעתם והם גם השתתפו באופן פעיל בפאנלים ובהרצאות המפתח. למען האמת, האיש החזק בתהליך שהיה מסוגל להביא לשינוי החלטות מאחורי הקלעים לא היה נציג מדינה באופן פורמלי. בנוסף לכך יש הבדל ברור לעין באינטרסים בין נציגים שהם פוליטיקאים ונבחרים, לבין מומחים/מדענים שהם מתמנים לצורך השתתפות בארועים מסוג זה.

2. אי-המשכיות של בעלי ענין ככל שזמן עובר -  משפט המחץ שנאמר יותר מפעם אחת ע"י נציגים שליוו את התהליך מתחילתו היה 'הנושא לא תואם את הסכמות העבר'. אגב, לא היו נציגים רבים כאלה שליוו את התהליך מימיו הראשונים - אחד או שניים. רוב המשתתפים השתתפו בכמה ארועים מסוג זה, אך לבטח לא היו בכולם מתחילת התהליך. קשה להתווכח עם קביעות וארגומנטים מהסוג הזה כשהם מועלים. לעיתים אותם שומרי-סף מועטים מסיבות שעימהם לא תמיד מזכירים למשתתפים את הסכמי העבר, מה שגורם לכך שמושגים רבים נפתחים מחדש לדיון למרות שכבר דנו בהם.

3. הכוח של הפקידים בעיצוב ההחלטות הוא בעיקר מעצם העובדה שהם קובעים את הגבולות והמסגרת לדיון ולשיח. לא נשאר כמעט מקום לנציגים הפורמליים (למדינות) להעלות נושאים חשובים על סדר היום. לכן לרוב הם מתרכזים בלהתעמת לגבי מילים פה ושם ולעיתים אפילו אותיות (ראה את סיפור ה's' בהמשך). אני לא ממציאה פה את הגלגל, הרי מקס וובר דיבר על כוחה של הבירוקרטיה והפקידות לפני 150 שנה. (ראו את כוחם של 'נערי האוצר' בארץ). הפקידות נשארת  במקומה הרבה יותר זמן מהמשתתפים הפורמליים של ועידות מסוג זה, אשר מתחלפים לרוב אחרי כל ארוע מסוג זה. הזמן שמשחק לטובת הפקידים מאפשר להם להשפיע יותר על תהליכים.

4. תהליכים מקביליים רבים - המכשולים לעיצוב מדיניות לא נוצרים רק מבעלי עניין רבים אלא גם ממספר רב של תהליכים מקביליים. הנושא של חברת המידע נדון בפורומים שונים לדוגמא - קבוצת המשימה של האו"ם, ועידת הפסגה של חברת המידע I וגם II, קבוצת משימה הארגון המדינות המתועשות ה-G8, ופגישות רבות. מה שמושג במקום אחד לא תופס בשני ולהיפך. בלבול זה שם המשחק במקום בו השחקנים מתחלפים כמו גם הפורומים והפלטפורמות לדיון.

5. בעלי ענין 'מזוייפים' - משתתפים מסויימים הם משתתפי צללים. אני מתכוונת לכך שהם אינם מופיעים לאורך הדיונים אלא רק ביום האחרון כאשר יש דנים בטיוטת מסמך ההחלטה לקראת הצבעה או הסכמה בקונצנזוס. לדוגמא נציג מדינה חשובה וגדולה (השם שמור עם המערכת על מנת לא להביא לתקרית דיפלומטית) הופיע רק ביומיים האחרונים לועידה והוא התייצב שם לא כדי לדון באמת ולהגיע להסכמה, אלא להבטיח שהוא יכול לומר 'לא' לנושאים מסויימים ולוודא שהם יפלו מסדר היום העתידי בועידות הבאות.

6. נתונים לא מדוייקים ולא עדכניים - נתונים זה דבר אחד שלא חסר בתהליך מסוג זה. לכולם יש נתונים מסוגים שונים ונשמעות הצהרות כגון 'מצאנו כי תקשורת אלחוטית היא הפתרון לפער דיגיטלי', או 'מרכזי גישה למחשבים נכחדים מן העולם' או 'המדינות הבלתי מפותחות מהוות 1% מהמשתמשים בעולם'. אגב לקביעה הראשונה ולשניה איני מסכימה אבל זה לא לב העניין כאן. כאשר לא כולם מומחים (ראה סעיף 1) מאוד קל להשפיע דרך המספרים ולהסיט את הדיון.

7. מיקוד הנושא הוא אתגר גדול - הנושא של חברת המידע הוא נושא רחב ביותר וחלקנו ודאי תוהים מי קובע במה מתמקדים - האם זה יהיה הפעם הפס הרחב? או אולי הטכנולוגיה האלחוטית? שיתופי פעולה? או אולי דברים אחרים. בעוד שארועים חיצוניים או תהליכי עבר מהווים חלק מהתשובה היכן לרכז את תשומת הלב, פעמים רבות התשובה נמצאת בסעיף 3 - הפקידות. כלומר בפקידות, לדוגמא מזכירות הועדה שמחליטה על מסגרת הנושאים. פיטר בכרך כתב כבר בשנות ה-70 על הנושא של הכוח של קביעת סדר היום בקביעת מדיניות.

8. פרשנות בעייתית של הנתונים - זה יכול להשמע ככפל לשון מכיוון שכשאומרים את המילה פרשנות ניתן להניח מיד כי מתווסף לכך 'טעם' של בעייתיות, שכן זה נדיר לראות מצב שבו כל האנשים יסכימו על פרשנות מסויימת. הנה שתי הצהרות שכאלה לדוגמא - 'גישה היא לא נושא חשוב כשאנו מדברים על עוני'  או 'חשוב שתהיה התערבות גוברת של הרגולטור בנושאי טכנולוגיה וחברה'. דיון בפרשנויות ללא הבנה של הנתונים מאחורי הפרשנויות לבטח לא עוזר להשיג החלטות.

9. ממנדט לפעולה - המילה MDG (Millennium Development Goals) שזה קיצור של מטרות המילניום לפיתוח נשמעה בחדר במהלך הדיונים לפחות כמאה פעמים. תהיתי כמה אנשים יודעים מה זה MDG ? איזו השפעה אמיתי יש לזה על החיים היומיומיים שלך, שלי ושל חברות אחרות מסביבנו? ומה זה אומר שנותרו רק 6 שנים להשיג את המטרות הללו? לרגע אפילו דימיינתי מעין קללה שנופלת על היקום ברגע שאנו נגיע ליום הדין בעוד שש שנים מבלי להשיג את מטרות המילניום. לכמה מתוך כל מסמכי המדיניות הללו יש השפעות מוחשיות? אני לא הייתי רוצה להשמע יותר מדי פסימסטית פה עם התשובה שלי.

10. שינוי לוקח זמן - גלגלי הזמן משיג באיחור את מקבלי ההחלטות בפורומים מסוג זה. דיונים זה דבר חשוב, אבל יש לקחת בחשבון שחלקם נידונו כבר לעומק או נפתרו ע"י האקדמיה והתעשיה. וההיזון ההדדי בין הסקטורים של מקבלי ההחלטות הבינל"א לאחרים הוא נדיר לצערי הרב.

11.  השגת קונצנזוס לעומת הצבעה של רוב מול מיעוט - לבסוף, חלק מההחלטות מושגים ע"י קונצנזוס ולא באמצעות הצבעה. זה נשמע נהדר, אלא שיש מקרים בהם יש 'אדם-ווטו', אדם שכל תפקידו הוא לומר לא בכל מצב ועניין ולנצל את הידיעה שזה אשרור בקונצנזוס (ראה סעיף 5). בנוסף לכך, כאשר יש פערים רבים בין בעלי הענין, קונצנזוס הוא לא תמיד אפיק הפעולה הרצוי.

הייתי רוצה להדגים חלק מהמכשולים בקביעת מדיניות בסיפור הבא שהתרחש כתוצאה מבקשה שלי בועידה להוסיף 's' להחלטה הסופית. כן, אנחנו מדברים רק על תוספת של אות אחת, 's'. ביקשתי להחליף את כל המינוחים בהחלטה מפער דיגיטלי (digital divide) לפערים דיגיטליים (digital divides). למינוח עם ה 's' יש משמעות אחרת. באקדמיה שנים מתווכחים על המינוח של פער דיגיטלי שרומז לפער אחד דיכוטומי בין כאלה שיש להם גישה לטכנולוגיה וכאלה שאין להם, לעומת אלה שמעדיפים להתייחס למושג השני digital divides שמשקף רצף על צירים שונים של פערים שונים. הנה מאמר שנותן רקע על הנושא. כמובן שמדינות רבות התנגדו לרעיון שהעלתי עם טיעונים שונים - הנה ארבעה טיעונים לדוגמא. האחד אומר - 'רק לאחרונה בועידת הפסגה של חברת המידע ב-2003 הכרנו בפער בין מגדרים כחלק מפער דיגיטלי, אז איך ניתן לדבר על משמעויות נוספות לפער דיגיטלי?'. המענה לטיעון שכזה הוא שאם אחד טועה אין צורך שכולם יהיו מחוייבים להמשיך בטעות רק בגלל שכך התרגלו כולם מהעבר. פייר בורדיה קורה לזה הרגל (habitus). אדם אחר אמר 'המינוח של פערים דיגיטלים (עם 's'( משקף רק פער בינלאומי. כמובן שזו הייתה פרשנות רעה לנתונים שהיו לפניהם. אדם שלישי אמר רק 'לא' וזה היה מכיוון שהבקשה נעשתה ע"י מדינה שמסוכסכת פוליטית עם המדינה אותה הוא/היא מייצגים. אדם רביעי התנגד לרעיון כי במפגשים הקודמים הסכימו על המינוח 'פער דיגיטלי' כל בעלי העניין  ועל כן עליהם להצמד למה שהסכימו לו בעבר. ולבסוף היו"ר ניסה להשיג פשרה ואמר 'לא' ל- 's'  בהחלטה זו, אבל שהם כן ישקלו בחיוב להוסיף את זה בהחלטות העתידיות (זכרו את סעיף 10 ו-11 למעלה - שינוי לוקח זמן ומחירו של קונצנזוס). סיפור ה- 's' הוא סיפור קטן המייצג את המכשולים שעומדים בדרך ליצירת שינוי אמיתי במסמכי מדיניות.

אסיים פוסט זה בכך שאומר שאולי הגיע הזמן לעבור ובמקום לדבר על 'חברת מידע' נדבר על 'עידן התבונה (wisdom)' שבו יעשו חברות שמוש נבון במידע לפי הצרכים של פרטים וקהילות ולא לפי הצרכים ופוליטיקאים ופקידים של מדינות .

מה המשותף לרוסיה, סינגפור, ארה"ב, טיוואן ואנגליה שלא משותף לנו? כל המדינות הללו נמצאות באחד עשר המקומות הראשונים במבחנים הבינלאומיים במדעים ומתמטיקה. אולם זהו אינו הדבר היחיד שמדינות אלו שותפות לו. כל המדינות הללו מתיחסות ורואות בתקשוב בתי הספר כלי מרכזי להכנת הילדים להתמודדות מוצלחת בחברת המידע. מהי משמעות העובדה שישראל ממוקמת רק במקום העשרים וארבעה באותם מבחני חתך בינלאומיים? לפחות לתכנית הסאטירית של 'ארץ נהדרת' הדבר הפריע. איך זה שדעת הקהל לא נרעשה נוכח הממצאיםהמראים את המצב הקשה של חינוך והשכלה בארץ? האם בתקופת בחירות המוזות שותקות? אך גם יש גם חדשות טובות שחשוב לפרסמן. ההוצאה הכספית לתלמיד בישראל היא קרובה לרמה הממוצעת של ההוצאה לתלמיד במדינות המתועשות. אם כך מה הסיבה להשגים הדלים ואיך זה קשור לטכנולוגיות מידע?הירידה בהישגי התלמידים הישראלים היא רק הביטוי לשתי בעיות רחבות יותר. ראשית, פערים גדולים (בעיקר פערים דיגיטליים) בין תלמידים מקבוצות שונות באוכלוסיה. אמור לי מאיזו שכבה חברתית הגעת, והיכן אתה גר ואומר לך מהם הישגיך. שנית, חוסר השקעה של משרד החינוך בתכנית אסטרטגית מסודרת וארוכת טווח לתקשוב צריכה לכלול הכשרת מורים עדכנית וטובה, תחזוק מערך מחשוב טוב, השקעה ופיתוח תכנים דיגיטליים איכותיים והכשרה וחיזוק רמת האוריינות הדיגיטלית והלא-דיגיטלית.

פערים דיגיטליים – מערכת החינוך כיוצרת פערים

ארה"ב מהווה דוגמא טובה למערכת חינוך שמביאה לשיוויון גדול יותר בתקשוב בין קבוצות אכולוסיה שונות כגון היספנים, אפרו-אמריקאים, אינדיאנים, אסיאתים ולבנים. אם כי אותם הפערים מתבטאים שוב כאשר התלמידים עוזבים את כותלי בתי הספר. בישראל המצב הפוך – שכן הפערים הדווקא מתחזקים בין כותלי בית הספר. למשל, בסקר שנערך לאחרונה עבור כנס הרצליה בחסות מטח הסתבר כי רק ל-12% מהמגזר היהודי אין מחשב בבית, מתוכם 6% מוגדרים כחרדים ו-4% משפחות דתיות ומסורתיות. לעומת זאת פערי המחשוב בבתי הספר גדלים – מתוך 3805 בתי ספר 737 בתי ספר לא מעוניינים במחשוב מטעמים הלכתיים (כ-19% מסך בתי הספר בישראל), בעוד 214 בתי ספר נוספים טרם מוחשבו (כ-5.6% מסך כל בתי הספר). כלומר כ-25% מבתי הספר בישראל אינם ממוחשבים בעוד היחס של "הלא-ממוחשבים" באוכלוסיה קטן יותר.

מספר מחשבים בבתים

בישראל קיימת בעייה משמעותית של פערים הדיגיטליים בתשתיות במערכת החינוך– למשל, היחס מחשב-תלמיד בישראל הוא מן הנמוכים בעולם המתועש. בעוד ארה"ב ובריטניה לדוגמא עומדות על יחס של מחשב לכל חמישה תלמידים, ישראל מדדה מאחור ביחס ממוצע של מחשב לכל שישה עשר תלמידים. חמור מכך, כ ש-58% מהמחשבים אינם חדשים. הרבה יותר קשה, ישראל מפגרת גם בהשוואה למדינות מערביות רבות בהשקעה מסודרת בפיתוח תכנים דיגיטליים ובהקניית מיומנויות ואוריינות דיגיטליות.

יחס מחשבים ל-100 תלמידים בבתי ספר

חוסר השקעה בתכנית אסטרטגית מסודרת וארוכת טווח – הלו, מי אחראי פה?

ראוי כי מקבלי החלטות בישראל ילמדו ממדינות כדוגמאת סינגפור ובריטניה שבהן קיימת אסטרטגיה מסודרת וארוכת טווח של יצירת תשתיות, העמקת הפיתוח המקצועי של המורים והפיכת התקשוב למרכז תהליך החינוך בפיתוח מיומנויות של התלמידים. וכל זאת בהשקעה של מליארדי דולרים. התוצאות לא אחרו לבוא ובריטניה הפכה להיות המדינה המובילה במדינות המערב בהישגים לימודיים. יש צורך בתכנית לאומית לתקשוב מערכת החינוך בישראל. הנה, לאחרונה הציעה מטח מתווה לאומי שכזה בעלות של כ-3 מיליארד שקלים (שהינם רק 10% מתקציב החינוך השנתי לשנת 2008) . התקשוב במערכת החינוך נשען כיום רבות על גופים פילנטרופיים או חיצוניים ללא תכנון. הגיע הזמן לקחת אחריות ולבנות תכנית ארוכת טווח עם תקציב לטווח ארוך שלא משתנה עם חילופי שלטון. במדינה שבה המשאב העיקרי הוא הון אנושי, עלינו להשקיע את המיטב בתלמידים ובתקשוב מערכת החינוך.

בכנס HICSS-42 ניהלתי ביחד עם נרסיס רוצטוסקי (Narcyz Roztocki) את המושב של הפערים הואי שיוויון הדיגיטליים. המושב היה נהדר. את תשומת הלב העיקרית תפסו החוקרים אזארי (Azari) ופיק (Pick) שניסו באמצעות טכניקות שונות (בעיקר structural equation modeling) לבחון את הפקטורים שמביעים אי שיוויון דיגיטלי בצורה הטובה ביותר בקונטקסטים שונים של 110 מדינות. המאמר הזה גם היה מועמד למאמר הכי טוב במושב.

Understanding Global Digital Inequality: The Impact of Government, Investment in Business and Technology, and Socioeconomic Factors on Technology Utilization/Rasool Azari and James B. Pick

מאמר נוסף שזכה לתשומת לב היה זה של:

Coward, Gomez and Ambikar - An Assessment of Venues Providing Public Access to ICT:A Tale of 25 Countries

מאמר זה ייצג פרוייקט גדול שנערך במרכז למידע ולחברה באוניברסיטת וושינגטון, שבוחן את הנושא של נגישות במקומות ציבוריים כגון ספריות, מרכזים קהילתיים, אינטרנט-קפה וכד' ואת ההשפעה שלהם בהיבט משווה של 25 מדינות. לאחרונה גם פירסמתי עם שני קולגות שלי מהמרכז למידע ולחברה (Gomez & Ambikar) מאמר שמפרט את המתודולוגיה שבה ניתחנו פערים ואי שיוויון דיגיטליים, ומדגים בעזרת פרוייקט זה כיצד המתודולוגיה עובדת.  את המאמר הזה ניתן לראות כאן ואת הדוחות המלאים לגבי הנגישות ב-25 המדינות ניתן לראות כאן.

הנה שני מאמרים נוספים שהוצגו במושב:

Local-Global: Reconciling Mismatched Ontologies in Development Information Systems/Jessica Seddon Wallack and Ramesh Srinivasan

Social Ties, Literacy, Location and the Perception of Economic Opportunity: Factors Influencing Telecentre Success in a Development Context/Arlene Bailey and Ojelanki Ngwenyama

HICSS-42, הוואי

]]> http://ekarine.org/heb/2009/02/inequality/feed/ 0