התקשורת, השוטרים וכולנו בצלחת החשופה של א'
ביומיים האחרונים אנו עדים לעשיית אוטינג (outing) לא' המתלוננת על הטרדה מינית כנגד ניצב בר-לב. המונח 'אוטינג' מתיחס לגילוי פרטים אישיים כגון טלפון, שם, כתובת והעלאת תמונות המאפשרים זיהוי של אדם אשר פרטיו היו חסויים עד כה. בעידן האינטרנט ובמדינה קטנה כמו שלנו, צריך רק גפרור אחד כדי להצית את אש התפשטות המידע.
פרטי הדיון אינם חשובים לצורך הדיון שלנו. שני דברים חשובים צריכים לעניין אותנו: ראשית, משפט השדה הנערך כנגד א' בעצם גילוי הפרטים שלה ותמונותיה באינטרנט. שנית, מי שמשתתף בלינץ' הגילוי הם לא אחרים מאשר אלה האמונים להגן עליה, השוטרים, ואלה האמונים להגן על שיח ציבורי תקין, העיתונאים.
יש בסיפור הזה את כל האלמנטים שמציתים את הדמיון ואת הרצון לדעת, לחשוף, ולגלות. נשמע יותר טוב מהריאליטי שמלעיטים אותנו בטלויזיה. ואם זה לא על חשבוננו, אלא על חשבון אחרים, אז למה לא? זהו, שעלינו לתת את הדעת לסכנות ולאסון שאנו מביאים על החברה בחשיפה שכזו.
באופן מפתיע, החושפים הראשיים הם בעיקר שוטרים, משרתי ציבור אשר מנצלים את תפקידם והידע הנצבר במסגרת תפקידם לפגוע באיש פרטי. אתר "שוטרים חשופים בצמרת" הוא אתר שמטרתו לתת במה לציבור הרחב ולשוטרים כדי להביע דעתם על המתרחש. למרות שאינו ממומן ונתמך ע"י המשטרה הוא ידוע כאתר שבו שוטרים פורקים את אשר על ליבם. בימים האחרונים הפורום שלו משמש במה חופשית לשוטרים להכפיש את שמה של א', לומר את שמה בגלוי, לתת פרטים אישיים ופרטיים על עברה, ולהעלות לרשת תמונות שונות שלה מארועים המצביעים על אופייה לכאורה. כל הפעילויות הללו נעשות מבלי יכולת מצידה להגן על עצמה בצורה סבירה. אני לא רוצה להכנס כאן לויכוח האם יש להסדיר בחקיקה דיונים בפורומים או לא. לדעתי לא. אולם הציפיה מפורום ספציפי זה שאוכלוסייתו היא בעיקר שוטרים, שהם אלה האמונים על הסדר והביטחון האישי של אזרחי המדינה, כולל על אלו של א', שיהיו רגישים לתוצאות ולכוחם של גילויים שכאלה. בנוסף לכך, הציפיה היא שהם יבינו שהם מפרים כללי אתיקה ברורים בכך שמפיצים מידע שיש להם לגבי אותה א', אשר הגיע אליהם במסגרת עבודתם. לא רק שהם אינם רגישים במקרה שלנו, נראה כי הם נהנים מכוחה של האנונימיות על מנת להתנקם בא', שעצרה מועמד מלהגיע לגביע הנכסף, כסא המפכ"לות.
ואמרנו שגם העיתונאים השתתפו בלינץ' הגילוי? ב-YNET התפרסמה כתבה המפרטת בציטוטים מלאים את הנעשה בפורום, אך עם זאת, העיתונאי היה "רגיש" דיו כדי לא לפרסם את שמה של א'. זה הזכיר לי את התקופה הגרעינית העמומה של ישראל, כאשר עיתונאים רצו לספר על הכור הגרעיני, היו מצטטים עיתונאים זרים. טוב אז מעמימות גרעינית לעמימות מינית. הרי ידוע לכל משתמש אינטרנט מתחיל כי כל מה שצריך לעשות זה לחפש בגוגל את הציטוט המדוייק, אשר יוביל אותך לדיון המדוייק באינטרנט. בתרגיל למידענים מתחילים, חיפשתי בגוגל את אחד הציטוטים ומיד עליתי על הפורום, על ההתכתבות, על הפרטים ועל התמונות. ותהיתי לעצמי, הרי העיתונאים יודעים שע"י כתבה שכזו הם רק גורמים למידע להתפשט בצורה מהירה יותר להרבה אנשים. אז למה לא לפרסם כתבה זו מבלי להביא ציטוטים שמובילים לשמה של המתלוננת? לא פחות בעייתית אתית היא אסטרטגיית הגילוי בה נקט אתר News1 של העיתונאי יואב יצחק. האתר שם את תמונתה של א' בידיעה נפרדת לכאורה מזו של פרשת ההטרדות המיניות (בכתבת פרומו באתר), ובקישוריות בולטת לכתבת ההטרדה, הופיעה תמונה מטושטשת של א' לידה. שוב בתרגיל למידענים מתחילים לא קשה להבין את ההקשר של א' מכתבה הקשורה למכרז תפור, לא' מהתלונה המטרידה של ניצב בר-לב. אמיר זוהר מאתר פוסטה סבור כי זהו "תרגיל שלא היה מחזיק מעמד בתביעת דיבה". אז מה לא עושים בשביל עוד רייטינג ועוד מאמר שיכול לספק את סם הידע והמציצנות של ההמונים?
אגב אם תהיתם כמה באמת מוחקים הודעות של outing בפורומים? המספרים מאכזבים – רק 0.26% מכלל ההודעות הלא ראויות (ויש כמובן סיבות אחרות למחיקת הודעות). אני יכולה להבטיח לכם שיש יותר מ-0.26% הודעות שקשורת לגילוי פרטים אישיים על אנשים באינטרנט. למעשה, זה חלק מתרבות האינטרנט. לחשוף עוד ועוד, לעיתים בעזרתנו ולעיתים בעזרת "חברים טובים" פרטים אשר יכולים לפגוע בפרטיותנו, לפגוע במהלך חיינו התקין ואפילו לסכן את ביטחוננו.
אז בפעם הבאה שאתם חושבים לעשות אוטינג למישהו באינטרנט, עצרו שניה, והכנסו לנעליה של א'. מחר אתם יכולים להיות א'.
גילוי נאות: הכותבת הינה חברת הנהלת התנועה לחופש המידע ובעד שקיפות, חשיפה ופעילות למען גילוי מידע ציבורי, אך אינה בעד גילוי מידע שמטרתו הבלעדית הינה פגיעה בפרטיות של אנשים.
ברגע שפרסמת קישור לאתר השוטרים או אפילו פרסמת את שמו, נתת ידך לאאוטינג של א'.
התלבטתי רבות אם להוסיף לינק לאתר של השוטרים. לכן למשל, לא הוספתי לינקים לכתבה של News1 עם השם שלה – כי שם זה ממש ברור. אתה צודק חנן. .כן אני מודעת לזה שיתכן אני בעצמי תורמת לאוטינג של א' וזה באמת מתסכל שבעצם כל כתיבה על נושא כזה עלולה להזיק. התרומה היחידה שאני יכולה לתת היא ע"י כתיבה והצפת הבעיה הזו תוך כדי הליכה בין הטיפות.
זה העניין, קרין, לכל איש תקשורת יש את הנימוק המשוכלל שלו, למה דוקא מה שהוא עושה, זה בסדר, ואת התוצאה אנחנו רואים.
חשבתי על זה, אבל עדיין המאמר מצויין, וחוץ מזה, הקישורים כולם שם בחוץ
מאמר מעניין. ההבחנה שאת עושה בסוף מאמרך בין גילוי מידע ציבורי לבין מידע פרטי היא בעייתית והספרות הפמיניסטית כבר עשתה רבות לקעקע הבחנה זו. הרי כל עוד הגבול המדומיין בחלקו בין פרטי לציבורי נשמר כיצד ניתן להביא לדין אישי ציבור בטענות וחשדות של עבירות מין. הבחנה כזו הייתה בסיס למשפט האנגלי הפלילי ובאה לקיצה בסוף המאה ה-19. צריך להחליט- אם רוצים מאבק ציבורי על טוהר המידות יש לו מחיר. במקרה הספציפי הזה הבעייה היאכמובן שחשיפת תמונתה ופרטיה של א' בשלב כה מוקדם תפגע מאוד בחקירה הפלילית.
פרופ' גד ברזילי
אוניברסיטת וושינגטון
גדי, אתה צודק. כמובן שבעידן האינטרנט הגבולות שבין מידע ציבורי לפרטי מטשטשות לחלוטין וכמובן שיש מקרים שונים (כמו זה עליו הצבעת) שבו החדירה לפרטי על חשבון הציבורי הכרחית. המשפט האחרון צריך רה-ניסוח 🙂 כדי להכניס את המקרים השונים. כמובן שזה אינו המקרה עליו אנחנו מדברים כאן.
It's not often it strikes me that any of your photos could have been taken here too – but this is a familiar scene, a familiar athmeposre. For all its simplicity, one can sit and look into it too.
I think most of Nepali are having Rakesh Sood phobia. We have seen and heard him too much over the months. What is this doing is ailinating india from the heart and mind of Nepali. These are the people who help us hate indian with passion.The only remedy to this is that Nepali people should stop inviting them in functions as chief guest. Nepali journalists should cease to seek there openion on various domestic issues of Nepal.
Yeah, that's the ticket, sir or ma'am
בנוסף עוזי בנזימן כתב על כך ב"עין השביעית"