תייצרו תרבות חברתית בארץ שמכבדת נשים

24 נשים נרצחו השנה עד כה. מסתובבות בינינו כרגע כ- 200,000 נשים מוכות, חלקן יכולות להיות לידכן בבינתחומי. אחת מכל שלוש נשים תותקף מינית בחייה ואחת מכל חמש נשים תעבור אונס. מספר התיקים שנפתחו השנה במשטרה על אלימות במשפחה הוא 18,848.

לאלימות פנים שונות ומשונות.
זה יכול להיות החבר שלך, שהחליט שבא לו כרגע סקס בלי לשאול אותך, או הדוד שלא התאים לו שאת לומדת, או איך את מתלבשת ועם מי את יוצאת והחליט להכות אותך כדי ללמד אותך לקח, או אולי הבוס שממשיך להשפיל ולהקטין אותך לעיני הקולגות, רק כי את אישה, או בן הזוג שהחליט להגביל את היכולת שלך להוציא כסף כל חודש מהבנק.

את יכולה להיות ישראלית או זרה, עולה חדשה או וותיקה, אתיופית, רוסיה, אריתראית, או סתם אחת מבאר שבע שאמרה את הדבר הלא נכון במקום הלא נכון וכל חטאה היה שהייתה אישה.

24 נרצחות ו-250 מיליון שקלים שאושרו לתכנית למניעת אלימות ולא תוקצבו בפועל— זה כל מה שהיה צריך כדי להביא לפה את כולנו היום. אבל אנחנו יודעים בפנים, שזה קצת יותר מזה – זה חלק מתהליך ארוך יותר שאנחנו עוברים כחברה. לפני למעלה משנה פרצה מחאת ה- #MeToo והתפשטה בצורה ויראלית. אנשים שיתפו את ההאשטאג MeToo בכל רחבי העולם. תוך 24 שעות היא התפשטה ל-85 מדינות ולעשרות מיליוני אנשים. אבל זה היה רק הפרומו של השינוי העמוק-התרבותי שהמהפכה הזו חוללה. החל ניקוי אורוות שגם התרחש במוקדי הכח. אותם בעלי כח לא פחדו לומר, לי מותר, אני בעל הכח ובי לא יגעו – כולנו ראינו את מצעד אנשי הצבא הבכירים, אנשי תקשורת מפורסמים, שוטרים ובפוליטיקאים. שלא יהיה לכם ספק, תנועת ה- MeToo לא פרצה כרעם ביום בהיר, זה חלק ממהפכת השקיפות ומהפכת המידע שאנחנו עוברים בשנים האחרונות.

בשלה השעה לדבר על הדברים הללו בפומבי.
לא עוד לחשושים בחדרי חדרים. בשלה השעה להוציא את הכביסה המלוכלכת שלנו כחברה ולהתחיל לנקות – לעיתים מרוב סבון ושפשוף נפצע את הבד המוכתם, אך לרוב אחרי תהליך ארוך הוא יצא נקי יותר ובשל ללבישה לדורות הבאים.

האלימות היא הדרגה הגבוהה של פגיעה בנשים. אך האלימות היא תוצר של תהליך חברתי, תרבותי ופוליטי עמוק יותר שמתחיל באפליה ואי שוויון כלפי נשים.

בואו נסתכל עלינו באקדמיה לפני שנדבר על אחרים – היא מתחילה בהסכמה במל״ג בהפרדה בין המינים באקדמיה ובמקומות ציבוריים באיצטלה של רב-תרבותיות, היא ממשיכה בקיום כנסים ללא נשים, ובסטודנטיות וחברות סגל שפוחדות לדבר על ההטרדות המיניות שהן חוות בקמפוסים.

והיא ממשיכה בגילויי אלימות לנבחרות ציבור שאין להשוותן לגברים נבחרי ציבור. כולן חוטפות. שמאל וימין כאחד. אני מציעה לכם להכנס לדף הבית בפייסבוק של אחת מנבחרות הציבור – מזהבה גלאון ועד איילת שקד ותמצאו בעיקר גסויות, קללות, נאצות, סקסיזם, השפלה, הסתה לאלימות, גזענות והחפצה. עפי״י דוח השנאה 51% מהשיחות על זהבה גלאון הן שיחות אלימות, ו-21% מהשיחות כלפי מירי רגב אלימות.

אלימות היא כמובן דבר בלתי חוקי. עד לפני עשורים לא רבים, אלימות במשפחה לא טופלה בידי רשויות החוק. אונס בין בני זוג לא היה עבירה. כיום העמדה הרשמית של מוסדות אכיפת החוק היא שאלימות במשפחה אסורה, שרצח נשים הוא רצח, אבל עדיין יש פער בין העמדה הפורמלית לבין האכיפה בשטח והתקציבים שניתנים לעניין.

הסיפורים הללו השונים והמשונים של אלימות לא חריגים. הם יושבים על מערך שלם של הסכמות חברתיות, נורמות, חוקים חברתיים – אי אפשר לפטור את עניין האלימות בנשים ולומר שזה היה אחד מטורף, שקם ורצח. אנחנו כולנו חלק משימור התרבות המפלה הזו בין נשים לגברים – חברתית, פוליטית וכלכלית.
האלימות זו התחנה האחרונה במשפך. אפליה ואי שוויון מכשירים את הקרקע בהמשך הדרך. והמרחק בין אפליה ואי שוויון, בין התייחסות לנשים כחפץ לאלימות היא קצרה ביותר.

נכון, האלימות היא דרגה גבוהה של פגיעה בנשים.
אבל מי שלא מטפל גם באי השוויון בקיפוח ובאפליה המתמשכים כנגד נשים, ייכשל גם בהתמודדות עם המקרים החמורים, והמזעזעים שאנחנו שומעים – של מכות, רצח, אונס, התעללות נפשית.